דפים

יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

50 גוונים של שעמום

נתחיל בוידוי: מעולם לא קראתי את חמישים גוונים של אפור. זה לא שלא רציתי - ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל אחרי פיסקא אחת בעמוד אקראי שבאמצע הספר, הבנתי שזה לא בשבילי. המונולוגים (וכנראה שגם שאר התיאורים והעלילה) כתובים בערך כמו שנשמעת ילדת כאפות עם דמיון חצי מפותח ויכולות וורבליות של בת 14. 
ובת'כלס, בינוניות לא מדליקה אותי*. 

ואז החליטו לעשות מזה סרט. 
איך אמורים לקחת מצבור אימרות ותיאורים אינפנטיליים של סקס מסתורי ומזוכיסטי ולהפוך אותם לסרט שימשוך אמהות הנוהגות במיני-וואן לקולנוע הקרוב לביתן שבפרוורים?
לפי הפוסטר שיצא השבוע, מפיקי הסרט נאבקים גם הם בשאלה הזו. 
ללא הצלחה. 

אני חושבת שהטיזר הזה אמור להיות מפתה, לשדר סקסיות נאיבית מתפרצת ולבטא את לבטיה של הגיבורה הראשית, האם להכנע לתשוקה העזה שהיא חשה כלפי הבחור העשיר והמנוסה שרוצה לפתות אותה באזיקים עשויים פרווה ובשאר הצעצועים שב-sex dungeon שלו. 
(did I get the plot-line right?)
בקיצור, נשיכת השפה הזו אינה שייכת לבחורה על סף התעוררות מינית סוערת, אלא של מזכירה צעירה וקצת שלומיאלית שנתקעו לה הדפים בפרינטר ו-"יו  מה אני אעשה? אני חייבת את זה בשלושה עותקים, אופס". 
שיעמום נוראי.
לפחות השחקנית מעוררת שובבות וסקרנות כשהיא על השטיח האדום!

 צילום: Fame Flynet

כן...
הסרט הזה הולך להיות ממש גרוע. 

* לאלה שקראו את הספר ונהנו - לבריאות. אין בכוונתי לשפוט את הבחירות הספרותיות שלכן... הכל ברוח טובה :)

תגובה 1: