דפים

יום שלישי, 29 בינואר 2013

Growing Pains

הבטחתי, נשבעתי לעצמי שאני לא אדרדר לשם יותר. שלא משנה מה יקרה, אני לא אפול בטריקים הזולים שלה, ואכתוב שוב את אותן הביקורות על טיילור סוויפט. די אני משעממת את עצמי כבר.
כשטיילור הופיעו ל- People's choice awards  לבושה כמו רוח רפאים עם ציצי - הבלגתי
  צילום: Getty
הבלגתי - למרות שהשמלה הזו אמורה להיות מלכותית אבל נראית נוקשה ומשעממת, שלא לאמר חיוורת. חוצמזה: טיילור יקירה: זה שרכשת לעצמך ציצי חדש, לא אומר שאת מחוייבת להראות את זה לכל העולם. זה שטיק של כוכבות ריאליטי, לא צורת לבוש לגיטימית לאומנית ש-פור גוד סייקס שמישהו יסביר לי למה?! - כובשת אלבום אחר אלבום את כל המצעדים על פני כדור הארץ.
לשם הגענו, עולם? כוח הקנייה של נערות בגילאים 9 - 14 הוא עד כדי כך גדול?!
אבל מה? הבלגתי.


גם כשטיילור הגיע לטקס גלובוס הזהב, שבו היתה מועמדת לפרס על שיר הנושא הטוב ביותר מתוך סרט (משחקי הרעב אולי?) - וכן, כרגע קראתם את זה - לבושה בשמלת קרולינה הררה מכוערת שאין דברים כאלה - הבלגתי
  צילום: Getty
הבלגתי למרות שהשמלה והצבע הזה נראים עליה כל-כך זקן וזה כל-כך מצחיק כשזה עומד בקונטרסט לפנים הצעירות שלה. שתקתי, למרות שטיילור כנראה טרם הפנימה את מידת החזייה החדשה והפתאומית שלה ולא טרחה לעשות מדידות ותיקונים והחזה שלה נראה מבולבל מאוד. זה גם נראה מהפרצוף שלה שקשה לה לשאת את כל המשקל הזה.
ואני? אף מילה.

אבל על השמלת-סוודר שהיא לבשה לאיזה טקס במילנו?
 צילום: Getty
די אני לא מתאפקת יותר.
טיילור ,בחייאת, עזבי אותי בשקט. את הדבר הכי משעמם שיצרה תעשיית הקאנטרי פופ מאז ומעולם. השירים שלך אינפנטילים, מערכות היחסים המתוקשרות שלך מעוררות רחמים (פשוט תהיי לבד לחמש דקות גודמיט) והנסיונות שלך לפתח ולבגר את הסטייל שלך (למרות שאת משתפרת בתחום הנעליים) מאיימים לשים אותי בקומה. אין לי סבלנות ללוות אותך יד ביד בעוד שאת מנסה to transition מבלונדינית מתקתקה לאישה בוגרת. כי את לא. את כותבת שירים שהטייטל שלהם הוא :
אז תחסכי מעצמך את ניסיונות ההתבגרות האופנתית, ותחסכי גם מאתנו. תתרכזי בינתיים בלכתוב שירים שמנגנים על מיתרי ליבם של ילדות בת מצווש. לא נשארו לך עוד הרבה שנים.