דפים

יום שבת, 26 בינואר 2013

אוי כפרה לא: בסו, דיזינגוף סנטר

בשבועות האחרונים העיר מוצפת כולה באוטובוסים עם המדבקות של חברת האופנה הספרדית Beso אשר פתחה חנות חדשה בדיזינגוף סנטר. ואם לא ידעתם שהמותג הוא ספרדי - אל חשש! יש לדוגמנית פוני.



הלוגו של המותג - Kiss my fashion - אשר מרוח על כל קו אוטובוס החוצה את דיזינגוף, הצליח  לעורר את סקרנותי, והלכתי לבדוק בדיוק כמה אהבה ונשיקות שווה האופנה הספרדית.
תנו לי לחסוך לכם קריאה ארוכה ולספר לכן שלא הרבה.
אבל למי שבכל זאת מתעקש...

הסיור שלי בבסו התחיל כמו כל מסע "אוי כפרה לא: החנות" אחר: נכנסת לחנות, מסתכלת סביבי, ומתחילה למשש כל בגד שנראה לי חשוד. הסימן הראשון שמשהו פה לא בסדר, הופיעה כששלפתי את הטלפון והתחלתי לצלם. זה השלב שבו, באופן מסורתי, עובדי החנות נועצים בי מבטי אימה ואני נאלצת להצניע את מעשיי, או שמנהל החנות ניגש אלי וזורק אותי החוצה - אבל בנימוס. רק שהפעם, עובדי החנות לא עצרו בעדי. הם בהו בי בתמיהה בעודי מזיזה קולבים, ממששת בדים, מעקמת אף ומסננת ירידות קלות עם מצלמה שלופה. והם לא הנידו עפעף. ולא, זה לא סימן שאין להם מה להסתיר, זה כנראה מעיד על איכות החומר האנושי, התואם את החומר האופנתי. והחומר האופנתי... לא ממש קיים.
I mean, there's not much there there.

חצי מסחורת החנות מורכבת מסריגים דקים ומחוררים, שמעט הדוגמא שיש עליהם נראתה לאחרונה באחד מהפרקים המאוחרים יותר של בוורלי הילס, 90210.

כן, גם לי היו חולצות מחוררות בשנות ה-90 רק ששלי היו מעוצבות בצורה כזו שהיה ברור שהיתה מחשבה מאחורי העיצוב המחורר, ולא כמו סוודר שסתם נקרע מהקולב כי סרגתי אותו בעצמי בהודו (בוא רק נאמר שלא משנה כמה חברה שלי ניסתה ללמד אותי, את המסרגות שלי השארתי בשדה התעופה ניו-דלהי).

אבל חכו, יש בבסו חולצות עם טיפה יותר תוכן

כי כנראה לחולצות המחוררות היה כל-כך קר שהן החליטו לגדל פרווה.
אבולוציה במיטבה, חברים.
ואם לבאי החנות גם כן קר, הם תמיד יכולים לקנות מעיל.

רק חבל שהמעילים האלה הם גרסא מוגדלת של הבגדים של הברביות שלי מפעם, העשויות 100% בד סינטטי חסר כל צורה ואופי.

נדמה כי הקניינים של בסו חושבים על לקוחותיהם כעל בובות דובונים שמנמנים הלבושים מעיל, כמו בובת פו הדוב זולה שזוכים בה במשחקייה בלונה פארק.
אני שמה כסף שהמעיל הז מגרד רצח.

speaking of רצח, המפעל הסיני / תורכי / קמבודי שמייצר את הטייטס המחרידים האלה עם האיילים והדפוס האצטקי, should be shot.

הטרנד הדבילי הזה, שהתחיל עם ג'סיקה סימפסון שנה שעברה, השתלט עם כל דוכן בשוק הכרמל ועל כל חנות באלנבי. לא פלא שהחנות נראית כמו דוכן זול שהעבירו אותו as is לחנות ממוזגת בסנטר.
(לפני שאתם מביטים בתמונה הבאה, סימו לב לכפתור החסר במכנס הכחול, כי על איכות לא מוותרים)

איפה היינו? אה כן, בסחורה מאלנבי:
שמלת טפטים כבדה שאין מצב שהבד שלה גמיש מספיק בכדי שמישהי תיכנס אליה

שמלת פפלום איכותית שלא העזה להכנס אפילו ל"פוראבר 21"

שורטס בגזרת אנדריאה זקרמן (אני בתקופת נוסטלגיה של 90210, so sue me, מסתבר שגם 'בסו' חזק בשידורים חוזרים) המסתירים שמלה לבנה שכאילו נועדה למשרד. איך אני יודעת? כפתורי הזהב הבורקים, פויה.

חולצת טי פשוטה ושקופה שיעני מעניינת כי הוסיפו לה כיתוב על הכיס

כמה אירוני שעל הכיס כתוב:
a top fashion dress makes you more gorgeous than the rest of the girls around
בואו ננשום לרווחה שלפחות הם אייתו את זה נכון, כי בפעם האחרונה שבדקתי, top fashion לא כלל כיתוב דבילי על כיס וזהו

...ושמלה + חגורה בעיצוב של "גודמיט זה מגיע גם בשמלות?!"

אבל מה שהכי מעצבן אותי בחנות הוא האופן שבו 'בסו' מוכרת ללקוחות שלה זבל מעאפן במסווה של סחורה איכותית וטרנדית.
לא, 'בסו', להוסיף שרשראות וכפתורים מוזהבים זולים לסוודרים משעממים וג'ינסים חסרי צורה לא הופך אותם לפריטים אופנתיים, במיוחד כשמדובר ב'זהב' שישחיר בשנייה שהם נרטבים בגשם.

מילא שהבגדים שלהם מכוערים אפילו בשביל הפרחה הממוצעת, אבל איכות חומר כמו שמצאתי ב'בסו', היא פשוט מזלזלת ומעליבה.
קחו לדוגמא את הסוודר הלבן הבא, המתכתב עם הטרנד (של שנה שעברה) של אורנמנטים בכתפיים.

בכל חנות אחרת שמכבדת את עצמה, הניטים או וואטאבר יהיו תפורים על החולצה עצמה. אלא שכאן, 'בסו' לקחו פיסת 'בד' שמודבקים עליו עיגולי זהב, הישר מהסליל מהחנות ההיא על נחלת בנימין (במקרה הטוב). את הסליל הדביקו על הכתפיים של החולצה. הם אפילו לא השקיעו בגזירה שתכסה את הכתף כולה. והתוצאה: ההדבקה החובבנית הזאת נראית כמו משהו ממדור "עשה זאת בעצמך" בעיתון "לאשה" מהאייטיז

או למשל עוד חולצה לבנה שקופה (כי לבן שאינו שקוף זה מזה יקר) עם פייטים על הכיס...
...שנראים כמו קשקשים על דג מסכן המפרפר למוות מחוץ למים.

ולבסוף - הפתעה! - חולצה לבנה מכופתרת עם כפתורי נחושת ותפירה באיכות ורסצ'ה.

בדרכי החוצה מהחנות התפתתי שלא לקחת את כל החולצות האלה ולהשליך אותן לפח עטופות בשקית זבל,
 אבל אז קלטתי שזו בכלל לא שקית זבל, זו פיסת לייטקס with a fire hazard
ג'יזס, אפילו זבל קשה להם לייצר.

'בסו' יקיריי, אשמח אם תוכלו לפנות את החנות שלכם חזרה לדרום העיר בהקדם האפשרי, ותשאירו את פיסת הנדל"ן, שהיא הצד השני של דינזינגוף סנטר, כספייס רחב יותר לדוכני האוכל של שישי בצהריים.

ובאשר לכמות האהבה שרכשתי ל'בסו' בסיבוב המהיר שלי?
  מעדיפה הרפס.