דפים

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

אוי כפרה FOREVER 21: שמלות ערב

לפני חצי שנה, כשבועיים אחרי שנפתח הסניף החגיגי הראשון של Forever 21 בעזריאלי, התייצבתי עם כרטיס אשראי ועם מצלמת הטלפון, מוכנה לזנק על כל פריט פוליאסטר/פייטים שנקלע בדרכי. המציאות שנגלתה לנגד עיניי היתה כה עגומה, שריחמתי עליהם. לא צילמתי דבר. הסתובבתי בין שתי הקומות כמוכת הלם, וראיתי כיצד פרחות רבות על פיסת בד זולה, נשים עוקפות אחת את השנייה בתור לקופה תוך צעקות אימים, ומאבטחים מביטים בהן בספק פחד ספק שעשוע ואינם עושים דבר (וכי מה יעשו?) את תאי המדיה לעולם לא אשכח. לא את התור של 30 הדקות, ולא את הלכלוך, האבק בכל פינה, וריח העובש המחניק. בחיי.
טיפ קטן לבעלי החנות: תהיו חכמים. תאריכו את דלתות תאי המדידה עד לרצפה. כי אף אחת לא רוצה לראות את כל התיכוניסטיות שבתאים דורכות על הבגדים הלא רצויים שזרקו על רצפת התא המטונפת. טיפ נוסף למתקדמים, מומלץ פעם בשבוע (או לפחות פעם אחת בניקיון שאחרי השיפוצים, לפני הפתיחה) להעביר מטלית לחה על הלמעלה של המחיצות. סבבה?
כאמור, צלקת לכל החיים. יצאתי משם בשקיות ריקות, קוצר נשימה קל, ועם תובנה כי בשונה ממה שזכרתי משהותי כילדה בארה"ב, Forver 21 הוא המקום אליו חלומותיהן של טינאייג'יריות באים למות. כמו תסמונת ירושלים, רק פחות אופנתי.
אבל מה? לא שפטתי.
אמרתי, מה, רק עכשיו פתחו חנות, בנות ישראל עפות על זה כאילו לא ראו סוודר טורקיז מימיהן (בנות, H&M זה חנות אחת שמאלה), יאללה ניתן להם תקופת חסד.
כאמור, חצי שנה מאוחר יותר, מצויידת באשראי, מצלמת טלפון ושלוש חברות טובות (לתמיכה נפשית), נכנסתי שוב.
לפניכם מדגם שמלות ערב.

כבר עם כניסתי לחנות הרגשתי לא בנוח. מוזר: ריח רע כבר לא היה, המוסיקה היתה סטנדרטית (שירי פופ מעצבנים, אבל כאלה שהתרגלנו אליהם), ואפילו הבגדים היו (יחסית) תלויים על קולבים (לעומת זרוקים בבוז על הרצפה כמו אז).  ואז קלטתי: someone's bedazzled vagina was staring at me:
יאפ. הבובה הזאת כאילו זועקת: "הי עולם! בוא ותהיה לי לגניקולוג. שווה לך, זה נוצץ!"
ככה?! על ההתחלה?! איך שבנאדם נכנס בדלת בום פושפוש מסנוור?!

טרם נרגע לי הגוף וחברותיי הנאמנות כבר הובילו אותי ביד ל"מחלקת הבית", המתחמחה מסתבר בוילונות:
איזה יופי לדעת שיש חברות בישראל שלמרות ההאטה הכלכלית עדיין מתרחבות בשוק. מה השלב הבא פוראבר? (אגב, ה"פוראבר" במבטא כנעני פרחי כבד הוא סלנג מקומי של התיכוניסטיות, שחייבים להגיד במתחם עזריאלי. זה מה שמבדיל בין המאגניבות לבין הלא) סדינים? צלחות הגשה? וילונות אמבט? לזכות פוראבר יאמר כי לפחות הם דבקים בטרנדים: שמלה בגזרת סקייטר, גווני חרדל. תחרה. רק חבל שזה הכל ביחד וחבל שזה גורם לשפה העליונה שלי להתעקל ככה לכיוון האף.

התקדמנו ביחד חזרה למחלקת הביגוד.
ונתקלנו בזה.
כמו בוילון הקודם, גם בשמלה הזו יש הרבה מהכל - מנומר, כפלים, שקיפות, צווארון - אבל מה שהכי חסר זה סטייל. פיסת הבד הזו כל כך חסרת דימיון שבא לי לבכות.
באופן כללי מסתבר שמנומר אצל פוראבר זה ה-דבר, כי איך שסובבנו את הראש מהשמלה הלא המיותרת שלמעלה, מצאנו את עצמנו מוקפות בשמלות מנומרות שלא היו מביישות אף חנות ברחוב אלנבי דרום.

יש גרסה אחת למסיבות שמגיעה קומפלט עם אפקט כדור דיסקו למען העלאת הרמה
מזל שיש נצנצים. שהרי, לאף לקוחה בפוראבר  אין גוף שנראה טוב בשמלה כזאת (מאלה שאין להן גזרה ובאגלית הן נקראות, ובצדק Body Conciouse ) ואפילו הבחורות הנעריות ביותר יראו בה עגלגלות פלוס (מהשמלות הנדבקות האלה שהופכים קימורים נשיים יפייפיים לרולים של שומן ללא קשר למציאות)

ויש גרסה אחת לכשאת רוצה להעמיד פנים שאת אחת מאחיות קרדשיאן.
או לחילופין, כשאת מחפשת אאוטפיט לאודישנים של "עקרות בית אמיתיות של ניו-ג'רזי". וכן, יש תכנית כזאת. ורק באטלנטיק סיטי זה מקובל על הדעת להסתובב בשמלה טראשית כל כך. אבל העיקר שפוראבר השקיעו בקאפים בחזיית השמלה, בשביל שבטעות זאת שקונה אותה לא תאלץ רחמנא ליצלן ללבוש חזייה. אה, אז זה לא שפוראבר חוסכים עלי, הם חוסכים לי. כפרה עליהם, נשמות.

החבר'ה לקחו את זה גם צעד אחד קדימה, ומי שמאסה בכל ההדפסים המנומרים נוטפי הקלאס והאלגנטיות, יכולה להתעטף בג'קט  bomber עשוי 98% ניילון
אם בא לך לשמור על הלוק הטראשי אבל את מפחדת להגזים עם כל המיניות החייתית הזאת, יש בפוראבר את אותה השמלה בגרסאות שונות ומגוונות.
יש גם בסגול
באופן כללי, נראה כי מעצבי המותג העריכו כי בישראל של 2012 עדיין מתלבשים כמו בישראל של 2002, בתקופה המפוקפקת שבה מיטב חנויות שינקין מכרו חולצות כיווצים בדיוק כאלה.
מבט חטוף מסביב הספיק לי בכדי להבין שבעצם, כמעט כל השמלות בחנות היו מכווצות בצורה זו או אחרת, כי כאן, בפוראבר, ניתן להגשים את פנטזיות הלבוש המגוונות של כל פרחה מנותחת עם סיליקון ועקבי פלסטיק 12 ס"מ. עובדה:
כי, סילחו לי באמת, אבל איפה עוד מלבד ב TLV / באומן 17 (או בשאר מועדונים מסוג זה) תמצאו בחורות ממוצעות ושפויות בדעתן שאשכרה ילבשו את הדבר הזה?!
או לחילופין, כאלה שירצו ללבוש סמרטוט חסר טעם וצבע שהשם רק יודע איזה גוף מזוויע זה יעשה להן?!
עצוב, עצוב  לי בעיניים. אני בטוחה שגם עצוב למחלקת תפאורה ב'הבימה' על הפרגוד האבוד שלהם, שלא ישוב עוד לעולם.

לקלאבריות שמחפשות אלטרנטיבה יש גם שמלות צמודות גוף ונטולות גזרה באדום,
ויש גם כאלה בצבעים של זהירות בדרכים, כי גם למחלקת תעבורה במע"צ מגיע לחגוג קצת
וכמובן שיש גם שמלות עם כתף אחת
 because we're seriously still doing this thing where we're using one bra strap underneath and then one boob looks good and the other is kind of out of place adn slightly lower than where it should be

אנחה, פוראבר תראו מה עשיתם, גרמתם לי לקטר באנגלית.  או אוווווו. הגיע הזמן לצאת.
הבעיה היא שלצאת מפוראבר זה כמו לפלס את דרכך בדיזינגוף סנטר בשישי בצהריים: עמוס, איטי, ואת אף פעם לא ממש בטוחה שאת איפה שאת אמורה להיות.
בעודי מחפשת את היציאה, התבוננתי שוב מסביב. כל כך הרבה סגנונות, כל כך הרבה "סוגי בדים" (הגרשיים הכרחיים במקרה הזה, כי כל הסחורה - סליחה: כל הסחורה, המיוצרת כולה בקמבודיה/ויאטנם, עשוייה פוליאסטר. לא כותנה, לא סאטן, אפילו לא לייטקס. פוליאסטר. בהצלחה עם זה) ...
I couldn't help but wonder: מיהו קהל היעד של 'פוראבר 21'?
האם מדובר בנשות עסקים המחפשות לבוש חכם לעבודה?
** שאריות הבד העצובות התפורות ברישול על צידי השמלה השחורה אמורים להיות peplum: תוספת שובבה ומתנפנפת באזור המותן, טרנד סופר עדכני המאומץ על ידי כל מעצב בשלוש העונות האחרונות, עיין ערך כאן וכאן וגם כאן). חבל שהאינטרפרטציה של 'פוראבר' נראית כמו שמלה שמתאבלת על עצמה**

האם מדובר בנשות ירושלים המבקשות למצוא שמלה נוצצת לחינה שבחמישי בערב במועדון ה'בארכה' במרכז העיר?

האם קהל היעד הוא תיכוניסטיות אבודות המחפשות תירוץ לחשוף רגליים, ומחפשות שאריות מהסחורה של תקופת מסיבות סיום י"ב?
האם מדובר בבנות שאיבדו את דרכן לחנות של Quick Silver ובכלל מחפשות שמלות רשת המכסות את הבגד ים?
או אולי בכלל החנות כולה מיועדת לבחורות חסרות כיוון בעלות חיבה בלתי מוסברת לבדי ריאון ופוליאסטר זולים וחסרה צורה..
 Because, I mean, really.

בשלב זה חברותיי עצרו אותי בטענה ש-'די מאמי, צילמת מספיק, הכל פה אותו דבר, הרגת אותם, אנחנו רעבות בואי כבר'. והן צדקו. הסחורה ב'פוראבר', אופנתית ומגניבה ככל שתהיה (זה כבר עניין של טעם. רע.), היא זולה, מתפוררת, מגרדת ועלובה. מביך שרשת חנויות בסדר גודל שכזה מרשה לעצמה לזלזל בלקוחות שלה בצורה מכוונת ומעליבה כל כך.
וראו 2 דוגמאות מתוך סדרה שלמה שצילמה אמא שלי (תודה אמא!) להמחשה נוספת.

יצויין, כי אמא לא ידעה דבר על כתיבת הפוסט כששלחה לי אותן. היא פשוט נכנסה לחנות מתוך סקרנות והזדעזעה עד שלא התאפקה יותר ושלפה מצלמה.
לסיכום, עצה להמשך הדרך, ממני באהבה להנהלת הרשת: קחו את הסחורה שלכם, תעמיסו על מכולה, ותחזירו חזרה למשרדים הראשיים בקליפורניה.
אם חסר לכם זקיות זבל, אתם יכולים לקחת מכאן:
תודה.