דפים

יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

ארוחת בוקר בטיפאניס תמיד עוזרת

מערכות יחסים הן עסק סבוך ומורכב, וכשמוסיפים לו את אפקט הפפראצי, קשה לדמיין שיש סלבס שבאמת מצליחים לעשות את זה. סקרלט ג'והנסון היא דוגמא לכישלון חרוץ בתחום. לא, אני לא מדברת על הגירושין שלה מריאן ריינולדס, אני מדברת על ההדרדרות המטאורית שלה מאז הגירושין: מה-IT girl מספר אחת, שופעת, סקסית ומיסתורית, לדודה מזדקנת נטולת כל זכר לחן וסטייל.

מה שהתחיל במערכת יחסים קצרה ומעוררת תהייה עם שון פן, הגיעה לשיאו השבוע, כשבעזרת דולצ'ה וגבאנה, סקרלט לקחה את מראה שנות ה40 צעד אחד רחוק מדי והגדירה מחדש את המושג "bad hair day"
צילום: Getty
מן הסתם, הכוונה ב"שנות ה40" היא לשנת 40 מיליון לפנה"ס, כשיצורים פרהיסטוריים הסתובבו חופשי בפארק היורה, ליחחו על כרי דשא והיוו השראה לסדרות המופת של ילדותינו העתידית
מה נסגר?! למה להרוס שמלה נחמדה כל כך עם שיער שמזכיר תסרוקות מהתקופה שלערוץ הראשון לא היו מתחרים??
ולמה למען השם להסתובב עם אותה התסרוקת לכל התחייבויות היח"צ שלך??
צילום: Imagebam
סקרלט נשמה, אנחנו צריכות לדבר. כולנו משמינות אחרי פרידה כואבת. אני? אני אוכלת את הרגשות שלי 365 ימים בשנה ובדרך-כלל הרגשות שלי עשויות מקרמבו ודוריטוס (בנפרד). באמת שזה קורה לכולם. ולפעמים, מה לעשות, באמצע האבל צריך לצאת מהבית ולהתמודד עם העולם (אצלי - לעבודה או לסופר, אצלך - פרימיירה נוצצת). אז את יודעת מה אנחנו עושות כשזה קורה מאמי?
אנחנו לא מתלבשות ככה.
אחנו לא נלבש חצאית שקטנה עלינו בשתי מידות וחצי. אנחנו מחפשות שמלה בארון שהיא לא צמודה מדי, עדיף אחת שנחתכת במותן ומתנפנפת משם ומטה. אנחנו שמות חזייה נורמלית, ולא סטרפלס מצ'וקמק שבקושי עולה על בובת ברבי והופך אותנו לשמנמנות-שטוחות עם בעיית  stress-eating ושיער מעידן שבו נשים ציירו על המאחורה של הרגליים שלהן פס שחור במקום לשים גרביון.
That's just not right 
חיים שלי, אני רואה שאת במצוקה. עזבי פרימיירות, עזבי מינגלינג, עזבי ביזנס לרגע. את צריכה לחזור הביתה, להתכרבל בשמיכה ולבכות לתוך קופסא של אוריאו. וכשאת מסיימת, תצפי ב"ארוחת בוקר בטיפאניס", כי לא רק שהסרט הזה מחזיר את האמונה באהבה, אלא שהוא גם אולי ילמד אותך שיעור אחד או שניים בסטייל.