דפים

יום שישי, 28 באוקטובר 2011

כנס האופנה בחולון 2011 - היום הראשון

השעה תשע בבוקר ואני עומדת עם אמא שלי בתור. התור דיי קצר למען האמת, אבל נדמה כי קליטת הנרשמים לכנס, מטלה הכוללת איתור שמות במחשב ולחיצה על כפתור "הדפס" - קצת מבלבלת את הסדרנית, שנראית יותר לחוצה מהמעמד מאשר נרגשת להיות שם. נו טוב, כנס אופנה בארץ. האמת היא שזו הפעם הראשונה שלי בכנס אופנה (או בכנס לא-אקדמי בכלל) אבל אני חושדת שיכולות הארגון והלוגיסטיקה הארצישראליות יספקו בידור/תסכול אינסופי.
וכך זה אכן התחיל. כבר בתור לקפה (מכונת קפה אחת על בערך 300 פאשניסטות עייפות!!) פלטתי גיחוך ראשון: אחד הספונסרים של הארוע - מותג הבגדים החביב עלי - קסטרו. לא הספקתי לשאול את עצמי בחרדת-מוות אם תהיה כאן בטעות תצוגת אופנה שלהם in which case אני דורשת החזר כספי, אבל למזלי מארגני הכנס הבינו שמדובר בארוע עם קלאס...   ... אז היתה שם רק תצוגה נייחת של קולקציית האופניים החדשה. יאפ. קסטרו משווקת כיום ליין אופניים סטייל "צאו לרחוב התל-אביבי" או מה שלא היתה הפרסומת האחרונה שלהם.
והדובדבן שבקצפת? היה עליהן תג שכתוב עליו OS (כלומר one size).
Oh Castro, you wiley minx you...  
דמעות של צחוק נקוו בעיניי (ושל תקווה - היתכן שקסטרו מפסיקים לייצר בגדים ועוברים בתפנית חדה לכלי תחבורה בלתי ממונעים??), הציניות התמוססה לה, והובלנו כעדר לאולם ההרצאות.

עשר ושלושים ואנחנו בחצי שעה איחור. כל מיני אנשים עולים לבמה להודות אחד לשני (ברצינות עכשיו, תודה לך חולון, נהנתי מכל שנייה. בחיי.) ואני מתפנה לבחון את החדר. בחינת אולם מלא ב-300 איש היה לוקח לי את כל היום - מזל שנתקעתי על הבחורה שישבה לימיני (זה לא לקח הרבה): שמלת-סריג אדומה בלי שרוולים עם חגורה עבה מאוד ושחורה מאוד במתניים, שלא עשתה טובות לגזרה שלה. מתחת לשמלה ודרומית לה - גרביון שחור אטום ונעלי wedge12 ס"מ לפחות עם קשירת קרסול, עשויות כל כולן מעור נחש.
וזה ממשיך: 3 צמידים מאסיביים על כל יד (עור, brass, נחש וכו') והמון טבעות קוקטייל ע-נ-ק-י-ו-ת, ששתיים מתוכן של פנתרים, שלא היו מביישות את רייצ'ל זו. ועל הכל כיכב בלונד פלטינה מספר שלוש מהבקבוק וליפסטיק אדום זוהר.
Doll, whoever you are, you are OBVIOUSLY a fashion blogger. You have shamed not only your original Chanel quilted bag, but also my plain jeans and Allstar-esque essence. I am humbled. For that alone, I have to read your blog IMMEDIATELY. Thank you
עשר שלושים ואחת, המעצב זק פוזן  מתיישב על הספה שעל הבמה ומנסה לענות בחינניות ככל הניתן לשאלות הסתומות ששיגרה לחלל האויר המראיינת יערה (מישהי בעלת שם שלא עניין אותי לרשום).
בעודו משתדל ככל הניתן להפיח רוח חיים בתחקור המונוטוני שלה, לא יכולתי שלא לתהות מי בדיוק הגדיר אותה כבעלת סמכות אופנתית..? או סמכות בכלל - היא היתה עסוקה יותר ב"הקשבה פעילה" מאשר בלהקשיב לו. וחבל כי הוא דווקא היה מעניין מאוד. הוא סיפר המון על ההשראות שלו בעבר ובהווה (ההורים האומנים ההיפים, הסטאג' שלו במחלקת התחפושות במטרופוליטן), על הדיאלוג המתמיד שהאופנה שלו מנהלת עם הרחוב, ההוויה התרבותית העכשיוית ועם ימי הזוהר של תקופות-עבר. הוא דיבר על מיסתורין, על glamour ועל decadence (אחת המילים היפיות והמדויקות בשפה האנגלית) וחילק "טיפים של אלופים" כמו - "it's not about the hole it's about the donut". וגם - "at the end of the day, fashion is about a woman having a great experience and a surprising glamorous moment, a woman feeling attractive and confident in herself". הגיבור שלי.
לסיום, זק חזר והדגיש שכל אחד ואחד מאתנו הצופים חייב למצוא את זהותו האינדיבידואלית ולתת לה ביטוי תוך עבודת hands-on שמלכלכת ידיים. תהיתי בליבי ממה מורכבת זהותה של יערה המראיינת, שהיתה לבושה בשמלת מקסי שחורה בעלת שרוולים ארוכים, שדמתה יותר לוילון אמבט חסר צורה עם עקבים שחורים משעממים תואמים. הוספתי ותהיתי אם הזהות האינדיבידואלית שלה גם מזיעה בשמש חמימה של סוף הקיץ, בעודנו יוצאים החוצה לשתות קפה (שוב. 300 פאשניסטות, מכונת קפה אחת). וילון אמבט אחרי הכל.

אחת-עשרה ושלושים ואני קצת בלחץ. Clearly יש כאן מלא בלוגרים וכולם כותבים במרץ כל מילה שיוצאת מהפה של מאיה נגרי (מה זה הרגליים המשגעות האלה?!) / דניאלה להבי (התיק שלה לא היה נראה תוצרת "דניאלה להבי", I'm just saying...) / דורין פרנקפורט (ריספקט. אבל לא תלבשי לכבודנו משהו מעבר לחולצה אפורה / משקפי שמש אפורים / שיער אפור תואם..?).
מה יש לכתוב כל-כך הרבה? איפה הם כותבים..? אני מברברת, נכון?
הדבר היחיד שקשקשתי לי במחברת מהפאנל הזה היה משהו בסגנון של - "לשלוח את הבנות המתחתנות לראות שמלות של מרדכי אברהם." "סופר-אינטיליגנט". "אין סיבה לעשות משהו שכבר עשו. אני יודע לעשות מה שאני יודע לעשות." "יש לו קול סקסי בטירוף." וכו'.
הלאה.

אחת עשרה חמישים ויולי זיו עולה לבמה, לבושה כמו אחת שיש לה מלא כסף להוציא אבל גם יש לה טעם טוב (!!): שמלה עדינה ללא שרוולים ועד מעט מעל הברך (יש לה רגליים משגעות) בצבע כחול נייבי עם פסים לבנים בצורות גיאומטריות (actually, the word I was looking for is iridescent white stripes but the Hebrew language is severely lacking) וחגורה דקה בצבע כתום זרחני. שלמות. אני עכשיו מוכנה לחלוטין להקשיב לה.
למי שפספס, אגב, יולי זיו היא בלוגרית ישראלית ש"עשתה את זה בגדול" פלוס שמונה שנים בניו-יורק.
בכל אופן, היא דיברה הרבה על איך להתייחס למדיה החברתית, לבלוג שלנו ועוד מלא דברים שממש לא יעניינו אף אחד חוץ ממני ומפוצק. היא כן אמרה אבל שבלוג אמור להיות כמו חבר של הקוראים שלו, מקום שבו הם מרגישים בנוח ובבית, ושאי אפשר לכתוב רק על עצמי, "הכותבת" כל היום, אלא צריך להתחבר לקהל.
אז...
מה שלומכם? איך אתם מרגישים? איך עבר היום שלכם? I love you guys!

הבחנה מארוחת הצהריים: אני טובעת בים של נעלי אוקספורד. אין יותר בארץ אף נעל "מגניבה" שאפשר לחרוש עליה?!

אחת ורבע, וחיי השתנו לנצח. האדריכל רון ארד הראה לנו - הקהל המעריץ מוכה התדהמה והאושר - את ליין המשקפיים החדש שהוא מפתח. תשמעו, אני לא מבינה הרבה בעיצוב, ובטח שלא בעיצוב תעשייתי, אבל DUDE.
ליין משקפי השמש שלו pq מגשר על הפערים (אם יש כאלה) בין אדריכלות, עיצוב ואומנות.




ואם אלו לא מספיקות (כי בשלב כלשהו הפסקתי לצלם, נשענתי אחורה ונהנתי), קבלו:
אני לא מצליחה למצוא את הקליפ - אבל זה גם נוסע!!!

שארית היום היה מלא בפאנלים על נושאים כמו "אופנה בשדות זרים" (שרון ארד פשוט פוצץ באומרו שזה מיותר לדבר על זה בכלל ואז קם והלך - כנראה גם הוא השתעמם מתשובותיה של סמנכ"לית קסטרו high five!)
אבולוצית האופנה מעידן התקשורת המודפסת, לעידן הדיגיטלי
 שופינג באינטרנט





מיתוג ושיווק באינטרנט - הרצאה סוחפת ומרתקת של אנגלי גאון ממוצא פקיסטני, שלא רק שלבש חליפת מקטורן מלאה, אלא שהיה לו מתחת גם ווסט. הורס.

מסקנות היום:
1. כל מי שחשבה שהיא משהו מיוחד, הסתובבה היום עם בגדי מעצבים. תיקון: פריטי מעצבים - למי בארץ יש את הכסף הזה? כולן סביבי סחבו תיק שאנל שחור קטנטנן או תיקי Celine, צעיף של מקווין או עגילי טיפאניס (כן, זה קרה). זה ממש כפי שאמר אימרן אמד (הפקיסטני ההורס): מותגי יוקרה זה טוב ויפה, אבל אפילו הם מוכרים פריטים קטנים יותר, בשמים או ליפסטיק בעשרים דולר. גם הלקוח ההמוצע יכול להרשות לעצמו פיסת זוהר קטנה משלו.
Note to self: must purchase a cheap knock-off.
2. אני משוכנעת שכל האנשים סביבי התלבשו בשביל שיראו שהם מגניבים. מעניין איך הם מתלבשים כשהם יוצאים לסופר?
3. אם את אירופאית מגניבה, כתבת אופנה מוערכת, את שוקלת 400 גרם וקוראים לך סטפני, מותר לך ללבוש אוברול.
4. ואם כבר בסטפני עסקינן, היא עשתה תואר ביחב"ל. שיעול. יש לנו עתיד חברים, יש עוד תקווה באופק.
5. אני כזאת חננה - מי שמעוניין בסיכומי שיעור שישלח לי מייל.

6. כל-כך מביאה ריטלין למחר. וקפה מהבית.

נתראה בשיעור הבא, מבטיחה לחפור פחות :)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה