דפים

יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

כנס האופנה בחולון 2011 - היום השני

יום שני לכנס, וההקלה שלי עצומה: ירד אתמול קצת גשם ורבות מפוקדות הכנס זנחו את האוקסופורדס לטובת מגפיים. היי, אפילו לא הייתי היחידה באולסטאר.
ההרצאה הראשונה של היום היתה קשורה לאופנה וקולנוע. לצערי לא היה מדובר בהקרנה מיוחדת של הסרט "קלוקס" ואחריו דיון מעמיק אודות אופנת הניינטיז במיטבה. במקום, קיבלנו בחורה בריטית שהקרינה לנו סרטים משונים המדגישים באופן קולנועי משובח (?) איך מצלמים אופנה בוידאו. או אולי היא דיברה על כך שקולנוע - film דומה מאוד לאופנה? אני כבר לא יודעת. היא הקריאה הרצאה מהדף באופן כל-כך מונוטוני וחסר בסיס מציאותי שהתחרטתי שלא הבאתי איתי ריטלין כמתוכנן או לחילופין, ששתיתי את כוס הקפה השנייה שלי שהפריעה לי לישון בשקט במהלך ההרצאה. לא אלאה בפרטים מעייפים, רק אספר שהוקרן שם סרט בשם The egg, the monk the warrior שהיה נראה בערך ככה:


...וגרם למארק וורת', הפאנליסט הבא לדבר, לנחור בקולי קולות בשורה מאחורי, וגרם לי ולאמא לתהוה מתי כבר יבצע הלוחם איזה חרקירי בעל-הכיפאק ויגאל אותנו מיסורינו. מיותר לציין שזה לא קרה.
הסרט הזה לעומת זאת היה דווקא נחמד ומיצה את רעיון ההרצאה המרכזי בשתי דקות וקצת. מומלץ בחום.
אלה מאתנו ששרדו את הסרט, זכו לשמוע את מארק וורת' - ער הפעם - מדבר על "אתר ההשראה" שלו Stylus ולמשפט הסיום שלשמו באתי לכנס: "You can't forecast trends, you can join them. As a designer, a blogger, a fashion lover , your job is to create cool new stuff that inspires other people and makes the cool stuff TRENDY".
חזק!
כיתות האומן הבאות של אימרן אמד (לבש בג'ינס מגולגל ב-crop, מוקסינים מזמש, חולצת פסים בתכלת-לבן ובלייזר אדום - אליל שלי) ויולי זיו (לבושה נפלא וזהו) לא חידשו יותר מדי מיום האתמול, אבל כן סיפקו לי הזדמנות טובה לבחון את הלבוש של החברה שלי מאתמול - הבלוגרית האנונימית.
האמת היא שהיא השתתפה בפאנל מאוחר יותר ביום אז גיליתי מי היא, אך מפאת ריספקט מקצועי זהותה שמורה במערכת).
היום, היא לבשה טייץ שחור קצת מבריק, טוניקה שחורה, ומעליה ג'קט פסים א-לה ביטלג'וס, שנראה יותר יקר מהכרטיס המשולב של שבוע האופנה חולון 2011. במקום ערימת התכשיטים המיותרת מאתמול, היא ענדה טבעת ענקית ושרשרת של House of Harlow - בית האופנה של חברתי הטובה ניקול ריצ'י. כל הרטרו-שיק הזה התנוסס מעל זוג מגפי פלטפורמה שחורים עם פיסת מתכת בבסיס העקב. Clearly, she is my new arch-nemesis and I am so effing jealous. גודמיט.

כיתת האומן של זק פוזן סיפקה הרבה חומר למחשבה. למרות שהוא השחיל "you know" חמש או שש פעמים בכל תשובה שלו, הוא עדיין הצליח למזער למשפט אחד קטן מדוע כולנו (או אני לפחות) כל-כך מתרגשים מאומנות האופנה: "Fashion is like a second skin that we wear to protect ourselves. It's drama, ego, attraction, associations... It's all self-expression, which is why it evokes so much emotion." ובכך, החלו לי עקצוצי ההתרגשות באף.
הפאנל האחרון של הערב היה בעיניי המעניין ביותר, ועסק בשאלה הקיומית - האם קיימת אופנה ברחוב הישראלי. הוא היה כל-כך מעניין שהפסקתי לסכם. או שזה היה בגלל שלא יכולתי להוריד את העיניים מאיתי ולדמן - עורך טיים-אאוט תל-אביב..? כנראה.
בכל אופן, הפאנליסטים המגוונים טענו בגדול שהחוש לאופנה (בלי שום מילה על טעם אישי) נובע מחינוך מהבית. הבעיה היא שבישראל החלוצית והקיבוצית אנחנו מפחדים להיות יוצאי דופן, מפחדים להיראות כאילו "השקענו יותר מדי". הפאנל הסתיים בהערת-אגב שגרמה לי לחייך מאוזן לאוזן: "אין דבר כזה 'על טעם ועל ריח אין להתווכח'. כשמשהו טוב, יש הסבר מדעי ומדויק למה הופך אותו לטוב ומה מבדיל אותו מהרע. כך גם בטעם רע: הוא מפר את החוקים, הפרופורציות והקומפוזיציות. טעם זה ממש לא 'הכל הולך'. טעם נובע מידע, מבחירה, והבחירה נובעת מאפשרויות. ידע הוא כלי המלחמה היחידי נגד טעם רע. ככל שאנו סקרנים, נחשפים ליותר ויודעים יותר, יש לנו יותר אפשרויות לבחור מהם והטעם שלנו משתפר".

אני לא יודעת מה אתכם, אבל התרגום ההגיוני היחיד של המשפט הזה מבחינתי הוא: "תמשיכו לקרוא באדיקות את אוי כפרה לא. ותפיצו את הבשורה".

מסקנות היום:
1. השראה יצירתית נמצאת בכל מקום: ברחוב, בארכיטקטורה, בתחושה, במוסיקה. אז צאו לרחובות ילדים, get out there and get inspired.
2. החיים הם מסלול תצוגת האופנה שלנו. תתייחסו אליו בכבוד וברצינות. אם אפשר ללא אוקסופרד.
3. תודה לאמא שהחזיקה איתי מעמד יומיים רצופים, ADHD included
4. מישהו יודע אם לאיתי ולדמן יש חברה?

יום שבת, 29 באוקטובר 2011

פנייה נרגשת, ג'סטין טיברלייק...???

בעקבות גל שמועות על כך שג'סטין טימברלייק חוזר-הולך-חוזר-הולך-חוזר לזרועותיה של האקסית המיתולוגית, ג'סיקה בייל (סורי פוצק, לייף איז א ביצ'), פתאום אורות הזרקורים שוב מופנים לשחקנית הצעירה. מה עושה ג'סי בנידון? כבר ראינו בעבר שהפרידות בינהם לא ממש עושות לה טוב אופנתית, אבל כולי מלאת תקווה לראות כיצד הקאמבק משפיע עליה לטובה..
צילום: WireImage
לא, לא, לא... ג'סי כפרה, בשיא ברצינות עכשיו, מי את חושבת שאת?! סינדרלה???? או בשפת בן זוגך -
you cried him a river - וכדי להחזיר לו, עשית ערימה של כל הטישואים המשומשים מבכי על הכתפיים, כדי לגרום לו ריגשות אשם?! ומה זאת לעזאזל חגורת עלי הדפנה המגוחכת הזאת? יענו.. חזרתם ויצאת מנצחת?!
~אנחה כבדה~
שאלוהים יעזור לך ג'סיקה בייל.

בשורה התחתונה, כבר נוכחנו שקשה לג'סי לעכל מצבי קיצון ריגשיים. לא נותר לי אלא לפנות לג'סטין בתחנונים לעשות משהו עם האשה הזאת, העיקר שתעלם לנו מהפריים. לטובתו, לטובתינו והכי חשוב, לטובתה האישית.

יום שישי, 28 באוקטובר 2011

כנס האופנה בחולון 2011 - היום הראשון

השעה תשע בבוקר ואני עומדת עם אמא שלי בתור. התור דיי קצר למען האמת, אבל נדמה כי קליטת הנרשמים לכנס, מטלה הכוללת איתור שמות במחשב ולחיצה על כפתור "הדפס" - קצת מבלבלת את הסדרנית, שנראית יותר לחוצה מהמעמד מאשר נרגשת להיות שם. נו טוב, כנס אופנה בארץ. האמת היא שזו הפעם הראשונה שלי בכנס אופנה (או בכנס לא-אקדמי בכלל) אבל אני חושדת שיכולות הארגון והלוגיסטיקה הארצישראליות יספקו בידור/תסכול אינסופי.
וכך זה אכן התחיל. כבר בתור לקפה (מכונת קפה אחת על בערך 300 פאשניסטות עייפות!!) פלטתי גיחוך ראשון: אחד הספונסרים של הארוע - מותג הבגדים החביב עלי - קסטרו. לא הספקתי לשאול את עצמי בחרדת-מוות אם תהיה כאן בטעות תצוגת אופנה שלהם in which case אני דורשת החזר כספי, אבל למזלי מארגני הכנס הבינו שמדובר בארוע עם קלאס...   ... אז היתה שם רק תצוגה נייחת של קולקציית האופניים החדשה. יאפ. קסטרו משווקת כיום ליין אופניים סטייל "צאו לרחוב התל-אביבי" או מה שלא היתה הפרסומת האחרונה שלהם.
והדובדבן שבקצפת? היה עליהן תג שכתוב עליו OS (כלומר one size).
Oh Castro, you wiley minx you...  
דמעות של צחוק נקוו בעיניי (ושל תקווה - היתכן שקסטרו מפסיקים לייצר בגדים ועוברים בתפנית חדה לכלי תחבורה בלתי ממונעים??), הציניות התמוססה לה, והובלנו כעדר לאולם ההרצאות.

עשר ושלושים ואנחנו בחצי שעה איחור. כל מיני אנשים עולים לבמה להודות אחד לשני (ברצינות עכשיו, תודה לך חולון, נהנתי מכל שנייה. בחיי.) ואני מתפנה לבחון את החדר. בחינת אולם מלא ב-300 איש היה לוקח לי את כל היום - מזל שנתקעתי על הבחורה שישבה לימיני (זה לא לקח הרבה): שמלת-סריג אדומה בלי שרוולים עם חגורה עבה מאוד ושחורה מאוד במתניים, שלא עשתה טובות לגזרה שלה. מתחת לשמלה ודרומית לה - גרביון שחור אטום ונעלי wedge12 ס"מ לפחות עם קשירת קרסול, עשויות כל כולן מעור נחש.
וזה ממשיך: 3 צמידים מאסיביים על כל יד (עור, brass, נחש וכו') והמון טבעות קוקטייל ע-נ-ק-י-ו-ת, ששתיים מתוכן של פנתרים, שלא היו מביישות את רייצ'ל זו. ועל הכל כיכב בלונד פלטינה מספר שלוש מהבקבוק וליפסטיק אדום זוהר.
Doll, whoever you are, you are OBVIOUSLY a fashion blogger. You have shamed not only your original Chanel quilted bag, but also my plain jeans and Allstar-esque essence. I am humbled. For that alone, I have to read your blog IMMEDIATELY. Thank you
עשר שלושים ואחת, המעצב זק פוזן  מתיישב על הספה שעל הבמה ומנסה לענות בחינניות ככל הניתן לשאלות הסתומות ששיגרה לחלל האויר המראיינת יערה (מישהי בעלת שם שלא עניין אותי לרשום).
בעודו משתדל ככל הניתן להפיח רוח חיים בתחקור המונוטוני שלה, לא יכולתי שלא לתהות מי בדיוק הגדיר אותה כבעלת סמכות אופנתית..? או סמכות בכלל - היא היתה עסוקה יותר ב"הקשבה פעילה" מאשר בלהקשיב לו. וחבל כי הוא דווקא היה מעניין מאוד. הוא סיפר המון על ההשראות שלו בעבר ובהווה (ההורים האומנים ההיפים, הסטאג' שלו במחלקת התחפושות במטרופוליטן), על הדיאלוג המתמיד שהאופנה שלו מנהלת עם הרחוב, ההוויה התרבותית העכשיוית ועם ימי הזוהר של תקופות-עבר. הוא דיבר על מיסתורין, על glamour ועל decadence (אחת המילים היפיות והמדויקות בשפה האנגלית) וחילק "טיפים של אלופים" כמו - "it's not about the hole it's about the donut". וגם - "at the end of the day, fashion is about a woman having a great experience and a surprising glamorous moment, a woman feeling attractive and confident in herself". הגיבור שלי.
לסיום, זק חזר והדגיש שכל אחד ואחד מאתנו הצופים חייב למצוא את זהותו האינדיבידואלית ולתת לה ביטוי תוך עבודת hands-on שמלכלכת ידיים. תהיתי בליבי ממה מורכבת זהותה של יערה המראיינת, שהיתה לבושה בשמלת מקסי שחורה בעלת שרוולים ארוכים, שדמתה יותר לוילון אמבט חסר צורה עם עקבים שחורים משעממים תואמים. הוספתי ותהיתי אם הזהות האינדיבידואלית שלה גם מזיעה בשמש חמימה של סוף הקיץ, בעודנו יוצאים החוצה לשתות קפה (שוב. 300 פאשניסטות, מכונת קפה אחת). וילון אמבט אחרי הכל.

אחת-עשרה ושלושים ואני קצת בלחץ. Clearly יש כאן מלא בלוגרים וכולם כותבים במרץ כל מילה שיוצאת מהפה של מאיה נגרי (מה זה הרגליים המשגעות האלה?!) / דניאלה להבי (התיק שלה לא היה נראה תוצרת "דניאלה להבי", I'm just saying...) / דורין פרנקפורט (ריספקט. אבל לא תלבשי לכבודנו משהו מעבר לחולצה אפורה / משקפי שמש אפורים / שיער אפור תואם..?).
מה יש לכתוב כל-כך הרבה? איפה הם כותבים..? אני מברברת, נכון?
הדבר היחיד שקשקשתי לי במחברת מהפאנל הזה היה משהו בסגנון של - "לשלוח את הבנות המתחתנות לראות שמלות של מרדכי אברהם." "סופר-אינטיליגנט". "אין סיבה לעשות משהו שכבר עשו. אני יודע לעשות מה שאני יודע לעשות." "יש לו קול סקסי בטירוף." וכו'.
הלאה.

אחת עשרה חמישים ויולי זיו עולה לבמה, לבושה כמו אחת שיש לה מלא כסף להוציא אבל גם יש לה טעם טוב (!!): שמלה עדינה ללא שרוולים ועד מעט מעל הברך (יש לה רגליים משגעות) בצבע כחול נייבי עם פסים לבנים בצורות גיאומטריות (actually, the word I was looking for is iridescent white stripes but the Hebrew language is severely lacking) וחגורה דקה בצבע כתום זרחני. שלמות. אני עכשיו מוכנה לחלוטין להקשיב לה.
למי שפספס, אגב, יולי זיו היא בלוגרית ישראלית ש"עשתה את זה בגדול" פלוס שמונה שנים בניו-יורק.
בכל אופן, היא דיברה הרבה על איך להתייחס למדיה החברתית, לבלוג שלנו ועוד מלא דברים שממש לא יעניינו אף אחד חוץ ממני ומפוצק. היא כן אמרה אבל שבלוג אמור להיות כמו חבר של הקוראים שלו, מקום שבו הם מרגישים בנוח ובבית, ושאי אפשר לכתוב רק על עצמי, "הכותבת" כל היום, אלא צריך להתחבר לקהל.
אז...
מה שלומכם? איך אתם מרגישים? איך עבר היום שלכם? I love you guys!

הבחנה מארוחת הצהריים: אני טובעת בים של נעלי אוקספורד. אין יותר בארץ אף נעל "מגניבה" שאפשר לחרוש עליה?!

אחת ורבע, וחיי השתנו לנצח. האדריכל רון ארד הראה לנו - הקהל המעריץ מוכה התדהמה והאושר - את ליין המשקפיים החדש שהוא מפתח. תשמעו, אני לא מבינה הרבה בעיצוב, ובטח שלא בעיצוב תעשייתי, אבל DUDE.
ליין משקפי השמש שלו pq מגשר על הפערים (אם יש כאלה) בין אדריכלות, עיצוב ואומנות.




ואם אלו לא מספיקות (כי בשלב כלשהו הפסקתי לצלם, נשענתי אחורה ונהנתי), קבלו:
אני לא מצליחה למצוא את הקליפ - אבל זה גם נוסע!!!

שארית היום היה מלא בפאנלים על נושאים כמו "אופנה בשדות זרים" (שרון ארד פשוט פוצץ באומרו שזה מיותר לדבר על זה בכלל ואז קם והלך - כנראה גם הוא השתעמם מתשובותיה של סמנכ"לית קסטרו high five!)
אבולוצית האופנה מעידן התקשורת המודפסת, לעידן הדיגיטלי
 שופינג באינטרנט





מיתוג ושיווק באינטרנט - הרצאה סוחפת ומרתקת של אנגלי גאון ממוצא פקיסטני, שלא רק שלבש חליפת מקטורן מלאה, אלא שהיה לו מתחת גם ווסט. הורס.

מסקנות היום:
1. כל מי שחשבה שהיא משהו מיוחד, הסתובבה היום עם בגדי מעצבים. תיקון: פריטי מעצבים - למי בארץ יש את הכסף הזה? כולן סביבי סחבו תיק שאנל שחור קטנטנן או תיקי Celine, צעיף של מקווין או עגילי טיפאניס (כן, זה קרה). זה ממש כפי שאמר אימרן אמד (הפקיסטני ההורס): מותגי יוקרה זה טוב ויפה, אבל אפילו הם מוכרים פריטים קטנים יותר, בשמים או ליפסטיק בעשרים דולר. גם הלקוח ההמוצע יכול להרשות לעצמו פיסת זוהר קטנה משלו.
Note to self: must purchase a cheap knock-off.
2. אני משוכנעת שכל האנשים סביבי התלבשו בשביל שיראו שהם מגניבים. מעניין איך הם מתלבשים כשהם יוצאים לסופר?
3. אם את אירופאית מגניבה, כתבת אופנה מוערכת, את שוקלת 400 גרם וקוראים לך סטפני, מותר לך ללבוש אוברול.
4. ואם כבר בסטפני עסקינן, היא עשתה תואר ביחב"ל. שיעול. יש לנו עתיד חברים, יש עוד תקווה באופק.
5. אני כזאת חננה - מי שמעוניין בסיכומי שיעור שישלח לי מייל.

6. כל-כך מביאה ריטלין למחר. וקפה מהבית.

נתראה בשיעור הבא, מבטיחה לחפור פחות :)

יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

הכל נשאר במשפחה

אליזבת' אולסן היתה עד לא מזמן האחות השקטה והאנונימית של - - , שהעדיפה להשאיר את אור הזרקורים לאחיותיה הגדולות. למזלנו, קריירת המשחק שלה מתחילה לתפוס תאוצה, מה שמוציא אותה מהבית פעמים תכופות יותר מבעבר.
ובכן, הצעירה לבית אולסן פצחה לאחרונה במסע פרסום לסרטה המשמעותי הראשון "מרתה מרסי מיי מרלין". חבל היה לי לראות כי הלבוש שבחרה למסע מנופח כמעט כמו שם הסרט.
צילום: Getty
ליזי ידועה כמעריצה מספר אחת של מותגי האופנה של אחיותיה הגדולות (שנקראים The Row וגם - כמה מתאים - Elizabeth and James). על כן, לא אופתע לגלות אם היא בחרה שוב ללבוש שמלה בעיצוב אחיותיה. כן אופתע לגלות, לעומת זאת, כי התאומות אולסן מייצרות שקי חימום ידידותיים למיקרוגל במידה XXL. לא ידעתי שהן אוכלות בכלל.
כנראה שהן לא - מזל שאפשר לסמוך על קלווין קליין.
אגב CK - בניינטיז, העיצובים הפשוטים שלו היו הדבר. זה רק אני או שהיום הם סתם חסרי צורה..?

בכל מקרה, גם בשמלת שאנל ההצלחה לא מסחררת...
צילום: Imagebam
מה נסגר?! מכל השמלות של מותג העל הזה, המייצג מזה דורי דורות אלגנטיות ושיק ללא מתחרים, זו השמלה שאת בוחרת?! חולצת T מנצנצת ושאריות טול מתחפושות Haloween ?! ומה בנוגע למידה..? מילא שאת עדיין לא מספיק מפורסמת בשביל להעסיק סטייליסט, אבל אני באמת אמורה להאמין ששאנל לא שלחו עם השמלה אף אחד שיוודא שזה הגודל הנכון?!
אין. מצב.
אוי כפרה, שמלות אובר-סייז זה אולי מגניב (דגש על ה'אולי') כשאת בגודל של אצבעון, לא כשאת בגודל של אנשים נורמליים. ונורמלי במקרה שלך, זה ממש ממש יפה.

אז במקום ללכת בדרכן של אחיותיך, שהגיעו לעושר ולתהילה בסיטקום מצוחצח ובסרטי ילדים שיוצרו במיוחד לוידאו, זרמי על כיוון חדש משלך. כי אם הוא מזכיר ולו בקצת את יכולות המשחק שלך, או את פנייך היפייפיות - את תהיי בסדר גמור.

הבטחות הבטחות - חלק ג'

פוצק, אני קצת חוששת.
בפוסט הקודם הבטחתי שאפסיק לפרגן, כי זה כנראה גורם לאיזשהי קללה קוסמית ואותה הכוכבת שפורגנה, מתחילה לאבד את זה-אופנתית. אבל אז ראיתי את אוליביה ויילד ולא יכולתי לעצור את עצמי
צילום: Getty
זה חד משמעית המראה הכי Well Accessorized שראיתי מזה זמן רב.

ובמילים אחרות, מושלם מכף רגל...
 צילום: Getty
...ועד ראש
 צילום: Getty
עלי והצליחי!! ותזהרי שלא לגמור כמו אמה סטון.
באהבה,
פוצק.

הבטחות הבטחות - חלק ב'

ישנן מעט מאד כוכבות שמקבלות ממני פרגון טהור: בלי הערות, בלי דאחקות, בלי עקיצות. רק מילים טובות.
למעשה, האחרונה שזכתה להנות מכך, הייתה חברתי היקרה אמה סטון, שפרגנה לעצמה בלוק מנצח של שמלת לנוון, מהמושלמות שנראו..

ומה יוצא לי מלהרעיף עליה פרגונים ואהדה?!?! בעברית קוראים לזה 'יריקה בפרצוף'
צילום: Filmagic
כן סבתא'לה. מילא השמלה שנראית כמו הסחבה ששטפתי איתה אתמול את הרצפה של הבית, אבל ג'יזס קרייסט, מה נסגר עם הנעליים?????? המראה שלך כל-כך רך, השיער אסוף-אך-משוחרר, השמלה אוירירית ונשפכת... והנעליים??!?! יכול להיות שהן התחשמלו או משהו?! זה בכלל הגיוני?!
והתשובה, אחרי שראיתי מה רוזי הנינגטון-וויטלי לבשה לאותו האירוע, היא כן. נעליים אכן יכולות להתחשמל, אם הן בטעות דורכות על כמות מוגזמת ביותר של פייטים ונצנוצים, תשאלו את אמיליו פוצ'י
צילום: Filmagic

אכן תמונות קשות, אני בהחלט צריכה להפסיק לפרגן.

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

אייקון או קורבן? / אוי כפרה הטרנד

מזה כמעט שבועיים שאני נמנעת מלכתוב על קים קרדשיאן, משימה לא פשוטה בהתחשב בכך שהיא מצולמת בערך שמונים פעם ביום וביודעה זאת, היא גם מחליפה בגדים בהתאם. נוסף על כך, היא גם נסעה לדובאי, מסתבר, על מנת לקדם את פתיחת הסניף הבינ"ל החדש של חנות המילקשייקים - Millions of Milkshakes.
צילום: Imagebam
אני לא יודעת איך זה עובד אצלכם בקניון, אבל כשקים עובדת כזבנית בגלידריה היא עושה זאת בשמלת ערב
צילום: Imagebam
כולי תקווה שהיא לא שפכה עיסת מילקשייק על עצמה, שכן, השיט הזה דביק וניקוי יבש זה עסק יקר. מעבר לכך, אני מאוד מקווה לטובת הרשת שהיא אספה את השיער לפני שהתחילה לערבל שם עניינים, שהרי לא רק שמילקשייק בטעם "תוספות שיער" כנראה לא יהיה כוכב התפריט, אלא גם שזה בחיים לא יעבור ביקורת של משרד הבריאות.

בכל אופן...

למרות החרם העיתונאי שהטלתי על מיסיס קרדשיאן (שנבע משעמום טוטאלי עקב סירובה העקשני לגוון ולו בקצת), לא עמדתי בפיתוי כשראיתי אותה מביישת את הטרנד הלוהט היומי - dogtooth (סוגשל ריבועים אלכסוניים בריטים כאלה. נו, אתם יודעים על מה אני מדברת).
צילום: Splashnews
אוי קים - עד מתי.
יש באופנה הבדל תהומי בין "אייקון" לבין "קורבן". שיני הכלב של היום הם ההדפס הפרחוני של שבוע שעבר. ובדיוק כמו במקרה הצמחייה המונוכרומטית - אסור להגזים!! רוצה להסתובב בדוגמא דומיננטית כל-כך? אחלה!! אבל לא כשכל גופך מכוסה מעויינים עד כדי כך שאין לי מושג איפה הכתפיים שלך מתחילות ואיפה המתניים מתחבאות. תשלבי את הטרנד במינון הנכון: חגורה דקה, נעליים יוצאות דופן או אפילו תיק קלאצ' זורם (כפי שהדגימה אתמול בחינניות אמבר הירד)
 צילום: Getty
אבל ממש לא גרביונים...
 צילום: AKM
...זה עדיין טו-מאצ' וגם נראה קצת כאילו עברה עליך משאית בעלת גלגלים מטונפים במיוחד.

ואם לפעמים קורה שאת מתבלבלת קימי, תמיד תשנני לעצמך מנטרה אחת פשוטה:
אם ליידי גאגא לבשה את זה, כנראה שזה לא כדאי.
 צילום: Getty
ועוד בקשה אחת לסיום:
קים, עייפתי. בבקשה בבקשה תצאי לחופש. הרחק מעיני המצלמות.
תודה. 

S vs B: התחרות נמשכת

פוצק,
זה הולך ונהיה קל מידי... ועוד לא התחילו השידורים של עונה 5!
צילום: Sipa

יום שישי, 21 באוקטובר 2011

אוי פז'לוסטה, לא!

אחרי הצלחה לוקאלית מסחררת, בויפרנד הוליוודי ברזומה ופרסומות במגזינים הנחשקים ביותר, קבלה בר רפאלי את מה שדוגמנית בינלאומית מיחלת לעצמה יותר מכל - קמפיין לחברת קוסמטיקה.
מי שבחר בבר היפהפיה להיות לו לפרזנטורית, הוא מותג התמרוקים והאופנה אסקדה.

אז קודם כל, שיהיה במזל. דבר שני... אני קצת מבולבלת, כי בר תמיד הצטיירה לי כטיפוס של ג'ינס וטישרט. עכשיו, אני לא תמימה ומבינה שהיותה פרזנטורית, הופך אותה לסוג של בובת מריונטה בידי המותג, בכל מה שקשור למה היא שמה על עצמה בכל פעם שהיא יוצאת מהבית, אבל עדיין, נדמה שבר רפאלי הפכה לסבטלנה צ'וצ'ינקה
צילום: Splash
אני משפשפת את עיניי בתדהמה ומנסה להבין אם מדובר בבדיחה. השמלה הזאת, בשיא הכנות, נראית כאילו נשלפה מהגירסה הסובייטית של 'היפים והאמיצים' ובר בתפקיד זונת צמרת שהגיעה לפתות את רידג' פורסטר ללילה בלתי נשכח
צילום: Splash
באלוהים, שבא לי לתלוש לה את אבני החושן האלו מהטופ של השמלה ולשפשף אותן חזק בעיניים, כדי לנסות ולהתעוור.

ובאוירה אופטימית שכזאת, אני ממשיכה לעקוב אחרי בר משיקה את הבושם.. הפעם בניו יורק סיטי. כולי תקווה שבירת אופנה שכזאת תאפס לה את הראש לכיוון יותר אלגנט ומודרני
צילום: Splash
דלגיףל/',כם /ט]טו0עףךזלכיח2םי    סליחה, פשוט הקאתי על המקלדת. עכשיו היא נראית כמו המאדאם של הזונה ממקודם.
ואט דה פאק, וומאן????? מי את חושבת שאת?! סינדי קרופורד בשנת 1989?!?!

אני לא קונה את הבושם הזה בחיים. יותר מזה, כשאעבור לידו בביקורי הבא בסופרפארם, אביט בו בזלזול ואצעק: "אוי כפרה ללללאאאאאא!!!!"

שבת שלום, בלאט.

יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

פוליטיקלי קורקט

סקרלט ג'והנסון הנחתה בשבוע שעבר ערב גיוס כספים לארגון כזה או אחר בקונגרס האמריקאי
צילום: Splashnews
אוי סקרלט... בעידן האופנה הפוליטית של מישל אובמה, אין צורך להתלבש כמו הילארי קלינטון של שנת 1992...

אוי כפרה: לחוצת חתונה

עונת החתונות הגיע סוף סוף אל קיצה ואיתה גם היכולות הכלכליות שלי. פרידה פינטו לעומת זאת, כנראה לא מיצתה את העניין ו/או שהיא מנסה לרמוז לחבר שלה משהו, כי היא מסתובבת לאחרונה אך ורק בשמלות לבנות של קלווין קליין (שמעידות שמצבה הכלכלי כנראה מזהיר יותר משלי).

עוד לא הציעו לה והיא כבר מתחילה במדידות...
אופציה א'
צילום: Getty
דווקא החלק העליון מעניין מאוד: עדין ונשי, נועז ואלגנטי. אבל מה קשור החצים האלה כלפי מטה? כל שהם עושים זה להדגיש עד כמה השמלה הזו יושבת רע באזור האגן ועושה לה תחת וירכיים חסרי פרופורציות שבוכים ומתחננים לחצאית בגזרת A במקום. השמלה שלה כל-כך מעליבה את גזרתה האגסית המשגעת שאני אפילו אניח לנעליים שכנראה הושאלו מסלון כלות שושי בשנת 2001.

אופציה ב'
 צילום: Getty
אמנם אני מרגישה שהשמלה המינימאליסטית קצת מחפפת (מינימאליזם זה סבבה והכל, אבל הייתי שמחה לראות נגיד, קו מותן בעל-הכיפאק), ואמנם הייתי שמחה למכפלת של עוד 3 סנטימטרים, אבל עדיין מדובר בשיפור משמעותי ממקודם. מלבד כמובן השרשרת.
מה זה הדבר הזה?
 צילום: Getty
זה דומה יותר לצעצוע שמקבלים חינם עם ארוחת ילדים במקדונלדס מאשר שרשרת מעצבים נועזת.
אז כן, אני מבינה שניסית להתאים את השרשת בצורה שתדגיש את הנעליים אבל כפרה, בחייאת. מזרון בריכה מתנפח מיניאטורי - זה מה שיגרום לבויפרנד שלך להבין שהגיע הזמן להציע..?!

אם אלה האופציות ללבוש מתחת לחופה, אני חושבת שאני אגיע רק לאפטר-פארטי. תשמרי לי בצד קצת ארק.

מוקדש באהבה אינסופית לשלוש הנשים המדהימות בחיי שהתארסו במהלך תקופת החגים הנוכחית. יפייפיות שלי, אני יודעת שתשכילו לבחור שמלות יפות מאלה.
;) 

מבזק אקטואליה

כן...
צילום: Splash
גם אני הופתעתי לגלות שאחת מן האסירות הפלסטיניות גורשה לאל איי.

יום שני, 17 באוקטובר 2011

הבטחות הבטחות

זה התחיל כל-כך מבטיח
צילום: Getty
ג'קט טרנצ' קלאסי, תיק עם צבע משגע, נעליים עוצמתיות ואווירה כללית של שיק נצחי חוצה גבולות וזמנים...

ואז זה סטה לכיוון "טיילור סוויפט"...
צילום: Flynet
ו.... אני הולכת לישון.

איפה ה-צ'יר בצ'ירלידר..?

פוצק תכירי, זאת הולנד רודן, כוכבת בהתהוות שמשחקת כרגע את הריצ'-ביצ' צ'ירלידר בסדרה Teen Wolf.
צילום: Getty
השמלה שלה לא נוראית לכשעצמה אבל אני עדיין לא מצליחה לחתום עליה. מדובר בסה"כ בילדה ג'ינג'ית חמודה שמשחקת בסדרה המשודרת בערוץ MTV, ערוץ שגיל הצופים הממוצע שלו עומד על 13. איפה הצבע?! איפה הקיק החצוף? אני מזהה את הכיוון שהיא ניסתה לזרום עליו עם הכובע, אבל כל התחרה והשחור הזה כבדים מדי.
האני, את מריונטה של MTV. אני מבינה שאת מנסה למשוך את תשומת הלב של האוכלוסיה המעט מבוגרת יותר, אבל אולי השימוש בשמלה העשויה מהוילונות של סבתא שלי ומעל הכל קשת שנפסלה לשימוש ע"י בית המלוכה הבריטי - לא יביא אותך בדיוק לאן שאת רוצה להגיע.
פעם הבאה - תנסי משהו... אממממ.... צעיר יותר. אולי פונפונים..?

אוי כפרה לא: השלמת הכנסה

ברוכים הבאים לטיסת סינגפור איירליינס, לי קוראים פרגי פרגגגג ואני אהיה הדיילת שלכם
צילום: Filmagic
יציאות החירום נמצאות כאן, שם ופה ולמי מכם נוסעים יקרים שקצת מתעייף, מוזמן להניח את הראש על הקונסטרוקציה הפסיכוטית שיש לי על הכתף. 

אז מה תרצו לאכול, עוף או פסטה????

את הכי סקסי מאמא כשנוח לך

ביונסה היקרה,
אנחנו שמחות ונרגשות על ההריון הנפלא הזה, בכנות, את וג'יי זי תמיד נראתם לי זוג אמיתי ואוהב ולא מהלך יחצ"ני של סוכן ממולח בהוליווד. זה נפלא בעייני ואני מתרגשת כבר לפגוש את הצאצא החדש לבית משפחת המלוכה.

עם זאת, אני חייבת לפתוח איתך נושא חשוב שנקרא בגדי הריון.
צילום: INF
כפרה, תסתכלי על אחותך ג'סיקה אלבה ותלמדי: זה הזמן לקחת פנייה חדה לעבר עולם של אאוטפיטים אחר ויפה לא פחות. אל תנסי להדחס לשמלות הכאילו רגילות שלך, את בהריון! זה נפלא! תשתחררי... זה ממש לא הזמן לשמלות צמודות עם חלקי גוף מציצים וקאפ שקטן עליך בציצי
צילום: INF
את גדולה מהחיים ואני מאמינה מעומק ליבי, שזה יקרין בצורה מדליקה החוצה, גם עם שמלה בגזרה קצת יותר רחבה, רכה ומלטפת. 

אל תפלי למקום ההוצ'י, את הכי סקסי מאמא כשנוח לך :)