דפים

יום שישי, 8 ביולי 2011

אוי כפרה לא! TOP SHOP

אם למישהו היה אי פעם ספק בכך, בעוונותיי הרבים אני חולת קניות.
אני יודעת שזה נשמע כמו משפט מפגר של שר מקלולס אבל בחיי - אני מזדהה איתה לחלוטין. קניות בגדים גורמות לי לריגוש בלתי מוסבר, שאינו  נובע רק מהבגדים או האקססוריז שאני רוכשת. זה הרבה מעבר לזה. רק תנו לי לחטט שעות בין קולבים ומדפים ואני מרגישה כמו ילדה עם קוקיות בחנות ממתקים. ילדה קטנה עם הפרעות שליטה קשות. איך שר אמרה את זה פעם? שופינג מסב לי תחושה של שליטה בעולם מלא בכאוס.
הבעיה בלהיות חולת שליטה המתבטאת בהפרעת קניות היא ... שזה עולה המון כסף. ובהיותי סטודנטית בהווה - כסף אין לי. על כן, אני משתדלת ככל האפשר לקנות חכם, לדוג מחנויות כמו זארה ו-H&M את הפריטים השווים ביותר (לא תמיד משימה פשוטה... אני שונאת ללכת ברחוב ולקלוט ש - אוי כפרה לא! כל בחורה שלישית לובשת בדיוק את אותה החולצה כמו שלי), לקנות בסיילים, ולא משנה מה - לא. להכנס. לטופ-שופ.
אני משקרת שקר גס.
אני מאוהבת בטופ-שופ. אני מעריצה כל פריט בריטי מלוקק שנמכר שם, ובמיוחד את הליין בעיצובה של קייט מוס, המלכה האם. אין ממש רציונאל להערצה הבלתי נלאית שלי לטופ-שופ: רוב הפריטים שלהם הזויים לחלוטין, טרנדיים מדי (ברמה של נכונים לשנייה הזו הרגע אבל מחר יהיו כבר אאוט לחלוטין) ויקרים באופן בלתי פורפורציונאלי בעליל.
יקרים ברמה של - חולצה פשוטה שאת מצפה שתעלה גג שבגגות המוגזמים מאתיים שקל - עולה 450.
ועדיין - אין טיול לסופר-פארם ממילא שלא מתחיל או מסתיים אצלי בסיבוב בטופ-שופ. אין מה לעשות - הבריטים יודעים לעשות high street fashion, ו(כמעט) כל מה שקייט מוס חתומה עליו - מקובל עלי אוטומטית.
עוד מקובל עלי - סיילים של קיץ בטופ-שופ.

הכי מקובל עלי? שאפשרו לי (+ חברה שהסכימה להתלוות אלי, על מנת להגביל ולרסן אותי. אמנם סייל אבל עדיין, בכל זאת טופ-שופ... תודה חברה!!) לצלם את הזוועות שגילינו שם. 
או-הו מה גילינו שם.
** רמז - שומדבר מהארון של הנסיכה מידלטון.

הפריט המעניין ביותר שהיה בסייל היה מכנס ג'ינס משופשף באלומיניום אדום מעורבב עם זפת של כביש.
** האתר של טופ-שופ אישר: אכן יש אלומיניום אמיתי בגי'נס! עכשיו ברור לי על מה אני משלמת 629 שקלים. על נייר כסף שקונים בסופר בחבילות של 2 ב-20 ש"ח ועוטפים בו את השאריות של ארוחת שישי בשביל לזרוק בפריזר ולא לגעם בהם עד ניקיון פסח שזורקים הכל לפח.
מממממ. אוקי.
סקיני + אדום + אלומיניום + זפת = ג'ינס קשיח עם ריח משונה שהיחידה שיכולה to pull it off היא מיסס מוס, אבל בתקופה שהיתה מכורה להרואין ומתנשנשת עם פיט דוהרטי. איכס.
דאאארלינג, הרואין שיק זה פאסה ואת נשואה טרייה לרוקיסט נקי ומצוחצח בהרבה יותר מפיט. 

למתעקשות בינינו, יש את אותה הגרסא, רק שבמקום זפת חיברו ביחד שני קונדומים עשויים מעור נחש והוסיפו ריצ'-רץ' וכפתור אמצע.
בחיי ישו הקדוש. להשתרלל עם רוקרים זה סבבה והכל, אבל אפילו הדוגמניות המכורות ביותר לא היו מסתכנות בקונדום עשוי נשל. אם את אלרגית ללייטקס דאאארלינג, יש אלטרנטיבות אחרות. נסי עור כבשה, אבל בבקשה מתחת למכנסיים, לא בתור מכנסיים.
תודה. 

ועם כבר בכבשים עסקינן, קבלי את השמלה הכפרית הבאה
לקרוא לשמלה הזו "ניינטיז" זה כמו להעליב עשור שלם של ג'ינס ושל פרחים. וגם של אוברולים. 
אני מתקשה לדמיין את בת-האיכרים בכפר נידח אי שם בגרייט בריטן, חוזרת מהקניון עם שקיות של טופ-שופ ואז קמה בבוקר עם הזריחה, לובשת את השמלה, משאירה תיק-תק עליון אחד פתוח ונופל אחורה ברישול, נועלת מגפי-גומי שחורות ויוצאת לחלוב פרות ברפת.
אני בספק אם היא מסכימה לשלם על זה 200 שקל אחרי הנחה של 50%. 
(בדמיון שלי העולם כולו, ולא רק ישראל, מחרים את הקוטג', אז לבת האיכרים החמודה שלנו אין כסף לקנות את השמלה המחרידה הזאת בטופ-שופ).
ורק לידיעה פוצק, לקח לי מלאאאא זמן לחשוב על משהו שנון להגיד על השמלה הזו מבלי להריץ את הצחוקים הרגילים של Blossom ו- Clarissa Explains it all.  אני גאה בי מאוד.

בכלל נדמה כי הניינטיז התקמבקו בבריטניה ובגדול אם לשפוט לפי טופ-שופ. או שבעצם, אלו הפריטים שהיו בסייל כי אף אחד לא קנה אותם..?
חולצת שיפון עם הדפס פרפרים דיגיטאלי? אני חושבת שקיבלתי מכה חזקה בראש וחזרתי בעיני רוחי למסיבת סיום כיתה ה' בארה"ב, כשכל הבנים בחליפות שנרכשו ב"גאפ קידס" והבנות לובשות שמלות. בדיוק. כאלה. מינוס השרוול האחד ה"סקסי" (כיתה ה' אחרי הכל). 
חולצה ללא שרוולים עם כפתורים וצווארון? עכשיו אני במסע קניות עם אמא ואחותי הגדולה ב- Contempo Casuals בכיתה ח' לקראת המעבר חזרה לארץ. פעם, בניו-יורק, חולצות כאלה היו שיא המגניבות. ואז חזרנו לארץ ולא הבנתי למה אין  לי חברים. And I swear that's where all the popular girls shopped.
מיסס מוס, למה את עושה לי את זה?? הבגדים שלך אמורים לגרום לי להרגיש יפה וזוהרת, לא להחזיר לי טרואומות ילדות של הבדלי-תרבות ובלבולי שפה.
והחולצה הזאת? כל כך עצובה שאפילו הפרחים שעליה נבלו מהדיכאון. 
בכלל נדמה שטופ-שופ לקחו את כל טרנד הדפסי הפרחים צעד אחד רחוק מדי


המכנסיים והחצאיות שבתמונות לא נוראיים per se, אבל הם פשוט יותר מדי.... משהו. חמוד מדי? מצועצע מדי? עמוס מדי? מעורר בחילה? מזכיר לי עטיפות של ניירות טישו ופרסומות נייר טואלט עם כלבלבים לבנים פרוותיים וחמודים.
הטרנד הפרחוני הזה בכלל מסוכן. בנות רשמו בפניכן: קצת פרחים זה נפלא. צעיף זורם, חגורה, או אולי אפילו חולצה. אבל לא מכנס שלם. ובטח לא אחד שנראה כמו מפת שולחן עם הדפס של שפריץ ריח העולה מבקבוק מרכך כביסה בפרסומת בערוץ 2.

טרנד בריטי נוסף שהממלכה מנסה להפיץ לקולוניות הוא צבעי הניאון. 
באופן אישי, אני לא ממש מבינה את המשיכה לצבעים או חומרים שנראים רדיואקטיביים, או כאלה שיתפסו גוון אחר אם עומדים איתם מתחת לאור אולטרא-סגול.

ואני במיוחד לא מבינה את המשיכה העזה להתלבש כמו קים קרדשיאן. 
אבל יודעת מה אני ממש לא מבינה? בריטית.
למשל, למכנס הבא החליטו בטופ-שופ לקרוא "הפרסי הפרחוני" כי הם בריטים מדי ויש להם שמות מוזרים להכל.
אני לא ממש יודעת איך מתלבשות הנשים בעדה הפרסית אבל אני מתארת לעצמי שגם בשלהי שנות ה-70 הן לא התלבשו ככה. ולא, זה לא פריט מקולקציית בגדי ההריון של טופ-שופ אז גם אין ממש הסבר רציונאלי לבד הנמתח המשונה הזה. ומה שיותר משונה זה שמישהי אשכרה קנתה אותו! המכנס הזה צולם לפני כעשרה ימים, ואתמול (בדרכי לסופרפארם כהרגלי) ראיתי שהוא נעלם מהמתלה. 
לקונה המאושרת - ברכותיי. 

ברכותיי גם לבחורה ארוכת הרגליים שתקנה את האוברול הזה, 
העשוי כולו 22 מטר בד סטרצ' של מכנסי ליצנים מחוברים לסטרפלס. ולא סתם ליצנים, אלא ליצני-רחוב שמסתובבים בין הקהל עם קביים מטורפים וצריכים מכנס 4 מטר גובה בשביל האשליה. 
או דאאארלינג, האשליה היחידה שמגיעה עם המכנס הזה תהייה זו שהקונה הפוטנציאלית שלו חיה בה. 
כי אין שום סיכוי בעולם שקיימת מישהי עלי אדמות שהגועל הזה מחמיא לה. אין חיה כזו. פשוט אין. אין. 

טופ-שופ יקיריי, הפעם הגזמתם. 
עם מחירים כמו שלכם, אני מצפה לקבל "קייט מוס", ולא את ביקור הקרקס. 
יוחזר ההירואין שיק לאלתר.

אין תגובות:

פרסום תגובה