דפים

יום שבת, 18 ביוני 2011

אוי כפרה לא! קסטרו

אחד הדברים שאני הכי אוהבת באוי כפרה לא! זה שהיא (?) מאפשרת לי לחיות בסרט.
הסרטים האהובים עלי ביותר? סרטי מתח.
אוי כפרה לא! שולחת אותי למשימות עיתונאיות מאתגרות ומסוכנות (הזוועות שברנואר השאירו עלי צלקת נפשית לכל החיים) ומאלצת אותי - בכל חנות בגדים מחדש - לאמץ לעצמי זהות בדויה אחרת. בדיוק.
אני מסתובבת בחנויות בגדים, אייפון בשליף, מוכנה לתעד כל פשע אופנתי מבלי להסס. חבר'ה זה לא קל. המשימה קשה ומאתגרת. המוכרות בחנויות - וגרועים מהן - המוכרים, מתרוצצים סביבי כמו הייתי טרף חי: "להביא לך מידה??" "לעזור לך?" "שיואו זה הורס כפרה את חייבת למדוד" ועוד. לכן, כאמור, אני מאמצת לי זהויות בדויות. או במילים אחרות -
I go undercover  !!!!
בחנות אחת אני מעמידה פנים שאני סטייליסטית ואוספת בגדים להפקת אופנה. דמות ה"סטייליסטית" מקנה לי את הלגיטימציה להסתובב עם משקפי שמש, לשלוף בגדים בהפגנתיות מכל הקולבים ולצלם אותם, ועוד לענות למוכר המעצבן באנגלית ובנפנוף יד:
" My assistant will be back later to pick up a few items ".
והוא בתגובה - כמעט ודומע מהתרגשות.

בחנות אחרת אני מעמידה פנים שאני קניינית אישית ללקוחה טחונה בכסף. יצויין כי אני עושה את זה כשאני בג'ינס ואולסטאר במקרה, אבל למזלי הרב, מוכרות פרחות בחנויות בגדים לא באמת מצליחות לראות מעבר למבט המזוגג בעינייהן, או שהן סתם מסונוורות ע"י משקפי השמש והאייפון.
כן - זה כל מה שצריך בארץ בשביל לרדת אנדרקבר - משקפי שמש של אירוקה ואייפון.

בקסטרו אימצתי זהות בדויה של "באתי לחפש לאחותי הקטנה משהו ללבוש ואני מצלמת תמונות ושולחת לה בלייב על מנת שתוכל להחליט בעצמה אבל בעצם בינינו אני מרגלת 007". וזה עבד. לזמן מה...
הבה לא נקדים את המאוחר.
שנתחיל בסיבוב?

ידעתי שמשהו כאן מעוות מאוד עוד לפני שנכנסתי פנימה. לא הייתי צריכה יכולות ג'יימס-בונדיות בשביל זה - בסך-הכל הצצתי בחלון הראווה:
מחלון הראווה הציצה אלי בחזרה סבתא מזדקנת בחצאית כפלים בצבע של חיים מעופשים כשלידה - בובת ראווה מבולבלת מאוד. אם היה מדובר בבחורה בשר ודם היתי ניגשת אליה ולוחשת לה באוזן ' פסססטט, כפרה, שמלת-המחוך שלך הפוכה. לא שמת לב שמשהו לוחץ לך מתחת לציצי??' .
אני לא יודעת אם זו השמלה כי לא מצאתי אותה בחנות (ופחדתי לשאול את המוכרות) אבל קיימות כאן שלוש אפשרויות:
1. הסתומה שאחראית על חלון הראווה התבלבלה ושמה על הבובה רק את הקומבינזון שמגיע מתחת לשמלה האמיתית!
2. הסתומה שאחראית על חלון הראווה כנראה ממש מפגרת ולא יודעת שתווית הבגד הולכת מאחורה בגב
3. הסתומה שאחראית על חלון הראווה ניסתה לצאת סופר-מגניבה ומכתיבת-אופנה והלבישה את הבובה כששמלתה מסובבת - בכוונה. אם אכן באופצייה השנייה מדובר - אני קצת עצבנית. כבר אמרתי את זה בעבר - קצת אחריות חברתית, כפרה! שהרי, את יודעת שאם תלבישי ככה בובות בחנויות ראווה, בטוח תבוא הפרחה שתחשוב שזה הטרנד בימינו ולפני שנספיק להגיד "בונד, ג'יימס בונד", יתרוצצו לנו עשרות פרחות בין הרגליים עם שמלות-מחוך מסובבות לחלוטין, וציצי נשפך מעליהן בחוסר-חן משוויע.
אבל העיקר שהיא במשקפי טייסים וצמידי cuff של וונדר-וומן.
איכס.

החשק להכנס לחנות כבר דיי יצא לי בשלב הזה אבל - שליחות עיתונאית היא עבודת קודש. אחרי הכל אני 007 / מחפשת בגדים לאחותי הקטנה.

אז את החולצה הזו אני כנראה כבר לא אקנה לה:
~ אנחה כבדה~
נכון שאם היית רואה את החולצה הזו על מישהי ברחוב היית אומרת לעצמך: קסטרו  ..?  נכון?!
כל-כך לא מקורי, כל-כך חסר השראה, וכל-כך לא הגיוני מבחינת גזרה. החולצות האלה, העשויות בד "רשת" זול ונצמד וחתוכות בגזרת empire  מתחת לציצי, אף פעם לא מגיעות עד למתחת לציצי. ולא רק לבעלות חזה גדול יותר מ-B. תמיד התפר איכשהו מוצא עצמו באמצע החזה שלך ואז את סתם נראית בהריון. ולא מספיק שאת נראית בהריון, אלא גם שיש לך סמל גרוזיני רקום לך על המחשוף.
ובמידה והתעניינת, בקסטרו: הריון + גרוזלנד + טעם רע ממש + גירוד = 140 ש"ח.

הגופיה הזו, יקרה (160 ש"ח) ונוראית עוד יותר. היא נראית כמו וילון זול בבורדל בלקני, שמסריח מעשן סיגריות והבחורות בלובי לובשות... את השמלה מחלון הראווה. גם הביצוע כל-כך חובבני, שזה נראה כאילו עובדי הסווט-שופ בתורכיה (או איפה שלא מייצרים את הבגדים בקסטרו) החליטו לחפף, ובמקום לתפור דוגמאות תחרה הם גזרו קרטוני ביצוע שחורים בסטנסילים והדביקו לחולצה עם דבק-חם.
אבל העיקר שהסטייליסטיות של קסטרו הצמידו לחולצה שרשרת בשביל לשדרג את הלוק.
שמתם לב פעם שכמעט כל הבגדים על הקולבים של קסטרו משולבים עם תכשיט כזה או אחר? לא שיש לי בעיה עם ניסיונות לשדרג מכירה, אבל יש  לי בעיה כשמדובר בניסיון נואש להסוות סתמיות של בגד.

ואת יודעת איך הכי קל להסוות סתמיות של בגד?
לוקחים בד זול, שקוף ומקומט עם הדפס חינני, מוסיפים לו כיווצים במותן, ואין-סוף מלמלות וכפתורים.
אוי כפרה לא!
אם החולצה הזאת היתה יותר עמוסה היא היתה מתפרקת. זה פשוט יותר מדי! כולל המחיר - 160 ש"ח בשביל  להראות כמו גוש קצפת מחמיץ.

החולצה הבאה הזכירה לי בדיוק, במידה ושכחתי, למה יש  לי בעיה כל-כך גדולה עם קסטרו:
הם כל-כך משתדלים להיות טרנדיים ורלוונטיים אבל התוצאה היא עלובה ומעופשת. כאילו - מה זה?? אני מבינה שבגדים סרוגים זה ה-הייפ בימינו, אבל נו באמת! מה אני אמורה לעשות עם הבדיחה הזו? אפילו הקולב בוכה לי עוד רגע. אולי הם התכוונו שאקנה את הגופייה הזו ללבוש מתחת?
אני לא מבינה, אנחנו מנסים בכח להראות ממש זול, או שזה בטעות יצא לכם? כי ה"פנינים" שהוספתם למעלה לא עוזרות להפוך את הגופייה מפיג'מה לקלאסית. שלא לדבר על כמה זה בטח מגרד בבית-שחי.
ואם יש משהו שלמדנו מרנואר - שחי אדום, מגרד ומגורה זה ממש לא סקסי.

אבל יודעת מה כן סקסי?
כשכל שד שלך בנפרד מגדל שפם והתוצאה הסופית נראית כאילו בוהה בך ציצי.
That's some scary shit. השפם הזה עולה 130 ש"ח, שזה בערך הסכום שתצטרכי לשלם לקוסמטיקאית על מנת להוריד את זה. על כן, השאלה הנשאלת היא: אם אני משלמת למישהי שתוריד לי כל שערה מיותרת מהגוף, למה שארצה באופן וולונטארי לחלוטין ללבוש כאלה על החזה שלי??!

"צריכה שירות??" שאל פתאום קול מתקתק מאוחרי. שיט. המוכר עלה עלי.
"שמלות. אני מחפשת שמלות לאחותי הקטנה".  ברור שהוא קנה את זה - משקפי שמש ואייפון.
המוכר כיוון אותי באדיבות מאוסה לעבר השמלות, ומצאתי את עצמי ניצבת מבולבלת מול עשרות קולבים ומדפים.
למה מבולבלת?
לא. מצאתי. מה. לצלם.
כאילו - כל-כך משעמם שאפילו לא מצאתי על מה לרדת!
שקר וכזב - ברור שהיו כמה דברים, ומזל שהמוכר עקב אחרי ו"עזר לי" אחרת הייתי מפספסת את כל האושר הזה.

המממ. 330 ש"ח. לא ידעתי ששק תפוחי אדמה עולה כל-כך הרבה בימינו. ואני חשבתי שהקוטג' התייקר.

את השמלה הזו אני מצטערת שלא מדדתי, כי עכשיו כשאני בוחנת אותה מקרוב, היה מעניין מאוד לבדוק כיצד בא לידי ביטוי, כשהשמלה מונחת על הגוף, היחס שבין ההדפס הפרחוני מעורר הבחילה הזה לבין תצורות הפרחים התלת-מימדיות ההזויות האלה בקולר. מעניין אם במבט-פרופיל הפרחים האלה נראים כמו גידולים משונים הבוקעים הישר מעצם הבריח...

השמלה הזאת כל-כך פתטית בעיני שאני לא מוצאת שומדבר שנון להגיד עליה.
תעזרי לי פוצק. כי לי השמלה הזאת צורחת "משבר אמצע החיים" של אישה בת 50 פלוס שעושה פדיחות לבת בת ה-16 שלה ומנסה, ללא הצלחה, להתלבש כמו טינאייג'רית.

עצוב מכך, זה גם מגיע בוורסיה חולצתית, נוטפת אלנבי-שיק:

אלנבי שיק??
לא פגשנו את זה ברנואר??
ובכן, כאן נכנסה לתמונה זהות המרגלת שלי. אינסטינקט פנימי זעק לי שמשהו כאן לא בסדר ושאני חייבת לאמץ את חושיי ולהבין במה מדובר.
הסתכלתי מסביב ופתאום הבנתי -
כל מה שאני רואה סביבי - ראיתי כבר ברנואר / מנגו !!

רוצה הוכחות?

כמו במנגו, גם המעצבים של קסטרו חשו שאי אפשר הקיץ בלי שמלת-מלח בשילוב ניחוח סיקסטיז:

...או  כמו ברנואר, שמלות פרחוניות סמי-בנויות עם הדפסים מחרידים וגזרות שלא מחמיאות, גם לא לבחורות המלבניות ביותר (ומי בישראל היא נטולת קימורים, מי?!)
מה זה פסי-התפירה השחורים הדוחים האלה? ושורת הכפתורים מקדימה?? מתי יצרני בגדים יבינו שכפתורים / ריצ'-רץ' לאורך כל הקדימה של שמלה גורמת לה להתקמר ולעמוד בקשיחות מצחיקה?!!
איכס, והדוגמא הזו מזכירה לי אריחי אמבט מצועצעים של בתי מלון.

... או בגדי גוף מנוקדים חסרי תועלת:

... שעדיין לא הבנתי מה בדיוק עושים איתם...

לא. אחותי הקטנה לעולם לא היתה מסכימה ללבוש את זה.
וגם לא "חולצת משי שדוחפים לתוך חצאית גזרה גבוהה וזה אמור להראות כאילו קלאסי":
כל-כך זול.

גם לקסטרו, כמובן, יש גרסא משלה לשמלת ג'ינס. 
לי באופן אישי זה נראה כמו גרסא נשית של אוברול עבודה של פועלי ביניין, מאלה שמצולמים בתמונות שבהן רואים את כל מנהטן מלמעלה..? ואני לתומי חשבתי ששמלה אמורה להיות נשית.
אבל מה שהכי מצחיק זה הכיתוב על התווית בפנים:
"פריט זה נצבע בצביעת אינדיגו ייחודית, היוצרת מראה דנים מושלם ואופנתי. תיתכן ירידת צבע במגע עם הגוף ובמגע עם פריטים בהירים". בחיי שזה מה שכתוב.
אני אתן לך להחליט לבד מה דעתך על העניין, ובמיוחד על "צביעת אינדיגו (כחול) ייחודית" ו-"מראה דנים (ג'ינס) מושלם ואופנתי". אני הבנתי מזה מסר מאוד פשוט, בתרגום חופשי:
"צבענו את הג'ינס בכחול. הצבע יורד בכביסה".

מחלקת הנעליים החדשה בקסטרו גרמה לי להרים גבה בתהייה:



אז מסתבר שקסטרו, כמו מספר חנויות בוטיק בימינו, מוכרות כפכפים ונעליים ממותג איטלקי חדש בשם MEL.
המוכר סיפר לי עם דמעות התרגשות בעיניים שמדובר בנעליים עשויות משרף אמיתי!! גומי לא סינטתי!!! 
ורק ב-130 ש"ח!! וואו!!
סינטתי או לא, עדיין מדובר בגומי. העיצוב המצועצע הוא כבר עניין של טעם ובכך נתון לויכוח, אבל למען השם - למה שארצה להסתובב בישראל בחום יולי-אוגוסט בכפכפים מגומי? כי אני לא מזיעה מספיק?!  מה אני בעונש?! מה כתוב לי 'פרייארית' על המצח?!

ואם כבר להוציא אותי פרייארית...
קסטרו מעולם לא היו ידועים במקוריות מי יודע מה, אבל אני מרגישה שלאחרונה הם עוברים כל גבול. ולא מדובר רק על רנואר (סוגיית מי-מעתיק-ממי היא כמו סוגיית התרנגול והביצה, ומעניינת כמעט כמותה), אלא כבר על מותגים בינ"ל.
בואו ניקח לדוגמא את התכשיטים החדשים מבית קסטרו:

והנה שרשרת שקניתי באתר המופלא של ASOS לפני חודש:
יש כאלה גם עגילים.
ב-ASOS זה עולה בסיבות ה-30 שקל ומגיע עם שליח עד הבית, בעוד שמוצרי האיכות של קסטרו, שמשחירים אחרי שימוש ראשון, עולים 50 ש"ח כל אחד.

מילא תמכרו אותם מוצרים בדיוק כמו ברנואר או מנגו - לא איכפת לי, אבל ASOS?!?  עד כאן.
בתור 007 אני מרגישה חובה מוסרית לדווח היישר למלכת אנגליה. או לפחות לאחיות מידלטון.

בעודי עומדת עם אייפון בשליף ומנענעת ראשי באכזבה עמוקה, ניגשה אלי מוכרת.
"סליחה!" היא קראה לעברי, בעודי מעמידה פנים שאני לא שמועת, אלא עסוקה בלבחון מקרוב פיסת מתכת שנדרסה ע"י משאית אך משווקת בתור עגילים
אבל המוכרת הפרחה לא וויתרה. 
היא עלתה עלי. שיט.
"סליחה את לא יכולה לצלם פה!!"
אבל אני, אנדרקבר מנוסה שכמותי, לא התבלבלתי לרגע.
"אני?!" התממתי, "אני בסך-בכל מחפשת בגדים לאחותי הקטנה".
"אבל את מצלמת! ראיתי אותך"! אמרה המוכרת חדת ההבחנה.
"נכון. אני מצלמת לאחותי אפשרויות, היא בוחרת מה שהיא רוצה ואני קונה לה." נכנסתי למתקפה "מה, את לא רוצה אקנה לאחותי בגדים?"
פתאום הפרחה נראתה מבולבלת. "תקני, תקני, אבל אסור לצלם".
"אבל למה?!" התעקשתי, מתוך הבנה שהולך להיות כאן משעשע.
"כי הרשת אוסרת על צילום בחנויות."
"תסבירי לי למה" לחצתי עוד קצת.
"כי הם מפחדים מהעתקות".

קסטרו מפחדת מהעתקות.

אה-הא!!  כפרה עליך, את לא יודעת מה עשית עכשיו. I'm going 007 on your ass.

"מפחדים מהעתקות?" שאלתי בתמימות, "הלא, כל אחד יכול להכנס לקטלוג האינטרנטי שלכם, או לצלם מבחוץ את חלון הראווה... ממה הם מפחים בדיוק..?"
"נכון", ענתה לי המוכרת הפרחה במבט מלא בידע ומיסתוריות, " אבל את לא יודעת מה הולך שם בחוץ!".

חייכתי מאוזן לאוזן, התנצלתי ויצאתי מהחנות בצייתנות.

אני דווקא כן יודעת, חשבתי לעצמי.
ועכשיו - יודעים גם כל החברים של אוי כפרה לא!

תגובה 1:

  1. התמונות‏ ‏שלך‏ ‏מדיהימות‏ ‏וכל‏ ‏כך‏ ‏יפות‏ ‏ממש‏ ‏לשטוף‏ ‏את‏ ‏העיניים. הייתי‏ ‏רוצה‏ ‏לדעת‏ ‏לצלם‏ ‏ככה‏ ‏בדיוק.גם‏ ‏הכתיבה‏ ‏שלך‏ ‏יפה‏ ‏ממש‏ ‏בגובה‏ ‏העיניים‏ ‏ובלי‏ ‏שום‏ ‏פוזה !

    השבמחק