דפים

יום שישי, 8 באפריל 2011

אוי כפרה, גברת זלווגר

פוצק, יש לי וידוי. אולי זה ישמע שטחי, מגעיל או רדוד... אבל אני שונאת את רנה זלווגר. ככה סתם. בלי שום סיבה.
אולי בעצם יש סיבה. רנה פרצה לחיינו לראשונה (אם זכרוני אינו בוגד בי) ב"יומנה של ברידג'ט ג'ונס" שם היא שחקה דמות שמנמנה, חייכנית וקורנת. היא היתה כזאת מאמי שאפילו אריאל הורוביץ כתב עליה שיר. 
מאז היא הספיקה להשיל ממשקלה כמה קילוגרמים ולחזור לפיגורה המקורית, דבר חיובי כאמור. רק שבמקרה שלה, זה פשוט לא יפה. לא רק שזה לא יפה, גם נהיה לה פרצוף רע. 
קשה להתעלם מכמה שהיא מתוקה וחיננית, אי שם בשנת 2007
והיום, כעבור 4 שנים, פחות 15 ק"ג, פלוס 15 זריקות בוטוקס
צילום: Getty
אוי כפרה, מה את עושה??? למה את עומדת ככה?! למה את מתאימה את התיק לנעליים?!?!? למה יש לך פרצוף רשע!??
אני לא אוהבת את הלוק הזה. אמנם זו מחווה למסמר הערב המעצב טומי הילפיגר, אבל אני במקומו הייתי לוקחת אותה רגע הצידה ומסבירה לה בנימוס: תודה מותק, אבל זה קצת עושה לי עוול (ותפסיקי עם הפרצופים הכביכול סקסיים האלה!).

בהמשך השבוע היא הגיעה לאירוע צדקה, שוב לבושה בטומי הילפיגר מבלי לעשות עמו חסד
ושוב... עם פרצוף רשע
צילום: INF
א. לא עשיתי לך כלום, תפסיקי להסתכל עלי במבט ביצ'י (אולי זאת המתיחת פנים?!?!)
ב. את נראית כמו קישוט לעץ כריסמס.
ג. אותך לפוצק! עם נעלי כריסטיאן לובוטין קלאסיות משלבים שמלה עם קצת יותר עניין (בלשון המעטה).

שחררי מטומי ותחייכי קצת. צאי למדינות עולם שלישי להצטלם עם ילדים רעבים, קשישים, חולי תסמונות נדירות -
כל דבר שיוכל להחזיר לך לפחות טיפה מהחן שאבד יחד עם דמותה של ברידג'ט ג'ונס.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה