דפים

יום שבת, 5 במרץ 2011

וידוי

פוצק אל תשאלי למה, אבל קמתי היום קצת מדוכדכת. קורה. מן יום כזה. וניסיתי, בחיי שניסיתי להסיח את דעתי מהדכדוך: אכלתי בצקים, (yes, I eat my feelings), פתחתי בקבוק חדש של דיאט קולה, ראיתי פרק של גוסיפ-גרל (אוף אפשר שיקרה שם משהו מעניין כבר?!) אך מצבי הלך והדרדר. הדרדר עד כדי שניקיתי את הדירה. ממ-הממ. עד כדי כך מדוכדכת. וזה לא עזר. ואז נזכרתי במשחק האהוב עלי שתמיד גורם לי להרגיש יותר טוב. רוצה לשחק איתי? ישששש. אז המשחק הוא:
"לפחות אני לא טיילור מומסן".
צילום: Justin Campbell
ולא - זו לא "תלבושת במה" וגם לא תחפושת. וגם זו לא:
צילום: Splashnews Online
לפחות אני לא ילדה אבודה בת 17 (!!)
לפחות דביבון לא החטיף לי אגרופים לעיניים.
לפחות אין לי תוספות שיער בלונדיניות זוועתיות כל-כך.
לפחות אני לא נראת רעבה. מאוד. 
לפחות זר מוחלט לא גנב לי את המכנסיים בעודי הולכת לי לתומי ברחוב (בדוק שזו הסיבה למחסור בחלק לבוש תחתון).
לפחות לא מטפסות לי שתי תולעים ביוניות במעלה הרגליים.
לפחות הלהקה שלי לא נשמעת ככה.
לפחות הדמות שאני מגלמת בגוסיפ-גרל לא ממש (אבל ממש) מיותרת.
לפחות לשרשרת קולר שלי אי אפשר לחבר רצועה של כלב.
לפחות אני לא בדרכי לרקוד על שולחנות עבור נהגי משאיות במשבר-אמצע-החיים עבור שטרות לחים של דולר.
וואו, אני באמת מרגישה עכשיו יותר טוב. תודה טיילור!! XOXO